חסר רכיב

פריש יחיאל

פריש יחיאל
-
20/4/1920-4/9/1987
מקום לידהרומניה
מקום פטירהקיבוץ יקום
בן/בת זוגברוריה
בן זוגברוריה פריש


יחיאל פריש
הוריו – חנה ואוריה
יחיאל אחי היקר,
כך נהגנו לקרוא איש לרעהו. היום, לאחר 53 שנים של חיים בצוותא יש למושג אח משמעות כה עמוקה.
אכן, יחיאל אחינו הצטרף ב 1936 לגדוד "עין שמר", בקן השומר-הצעיר בתל אביב, והוא בן 16 שנים, שנה לאחר עליית משפחתו לארץ. העברית אותה למד בבית ספר יהודי בצ'רנוביץ שברומניה ארץ הולדתן, טובה היתה והקלה על השתלבותו בחיי החברה בגדוד. יחיאל, כבעל אופי מתון ומסויג, השתתף בכל פעולות התנועה. כמו רבים מאתנו באותם זמנים, עזרנו בפרנסת הבית, כך גם יחיאל שעבד בבית דפוס.
ב 1938, יחיאל היה מבין מייסדיי קיבוץ ארץ ישראלי ד' בחדרה.
יחיאל עבד בכל עבודה קשה בפרדסי חדרה והסביבה, במאבק על כל יום עבודה, כדי לקיים את הקיבוץ. היו גם פלוגות עבודה שונות כמו בפרדסי "מרץ", בחבורת חוטבי עצי האקליפטוס במקומות שונים בארץ, בניפוץ סלעים והכשרת קרקע בקיבוץ אילון שעל גבול הצפון.
יחיאל שהיה גם חובב תיאטרון ודרמה ביחד עם בונים הקים את ,להקת היתוש" הידועה מימי חדרה הראשונים. הופעת להקת היתוש בפזמונים ומערכונים שהיוו גרעין לכל מסיבה וחג, באותם ימים. יחיאל היה שותף בחיבור הפזמונים המוכרים לנו עד היום ושרים אותם בנוסטלגיה רבה....
ומי אם לא יחיאל חובב הטבע והבוטנירה, מצאים להוראת ילדינו שגדלו? ואז, הוא החליף את עבודתו במסגרייה בלימודים באוניברסיטה להשלמת השכלתו, וללימודי הוראת טבע בה השמיך שנים רבות.
יחיאל גם היה בין המארגנים והרוח החיה בהקמת "מועדון 50+" כשהוא פעיל, מפעיל, יוזם ומארגן בהתמדה ובדבקות.
ראינו את חריצות ידיו כאשר הפליא לעשות במתכת, צעצוים לרני בנו ולנכדיו לאחר מכן.
יחיאל כאדם צנוע שקט ונחבא אל הכלים כאילו – היה שותף בהרבה מהמתרחש בקיבוץ בימי חג ומסיבות שונות. הוא גם כתב רשימות על החי והצומח בפינות הטבע בעיתון "בבית" ובפינות הטבע בט"ו בשבט.
בשנים האחרונות כבדה עליו מחלתו, ראינוהו בסבלו ובמאבקו בה. אך לא אווה לוותר על "מנעמי החיים", גם אם הכביד על מצבו.
לדבר על יחיאל כמי שהיה – לא יאומן.
כל אותן השנים של "היחד" הופ אדם חלק מהנוף הסובב אותנו. ואנו הכואבים עקירת שיח, איכה לא נכאב לעוד אילן הנגדע מחורשת המייסדים ההולכת ומתמעטת? אילן בעל שורשים כה עמוקים.
יחיאל אחינו, עומדים אנו כעת ליד קברך הפתוח, כואבים ומיותמים. נחסר אותך מאד, ואם נשוב ונשיר את שירי היתוש, יהיה זה לזכרך אחא.
ינעמו לך רגבי אדמת יקום זו שאליה היית כה קשור, אחינו היקר יחיאל.
דברי הספד / משה קרוא (תיש)

מסמכים מצורפים

f5_שיר ליחיאל.gif
חסר רכיב