חסר רכיב

פריש ברוריה

פריש ברוריה
-
4/9/1920-1/1/2010
שם משפחה קודםקרביץ
מקום לידהפולין
מקום פטירהקיבוץ יקום
בן/בת זוגיחיאל
בן זוגיחיאל פריש


ברוריה פריש ז"ל
אנו מלווים היום את חברתנו היקרה ברוריה פריש למנוחת עולמים
כאן בביתה, באדמת יקום –
הקיבוץ אותו זכתה להקים ביחד עם קבוצת המייסדים שכללה גם את יחיאל ז"ל בן זוגה.
דמותה נערית משהו, לבושה בפשטות בבגדים הדוקים, עם שיער ארוך ושופע שאף שערה
לא חסרה ממנו במהלך השנים ורק השיבה זרקה בו בזקנתה.
כך היא מצטיירת לנגד עיני.
ברוריה נולדה ב 1920 להוריה רחל ואברהם קרביץ בלוביץ, פולין.
בגיל 15 עלתה לארץ עם אמה והאח יהודה. בתקופה הראשונה הם גרו בכפר יהושע אצל משפחת בן נר.
אחר כך עברו לעין החורש.
כחברה בתנועת השומר הצעיר הגיעה לגרעין השומר הצעיר, גדוד עין שמר, שייסדו את
קיבוץ ארצישראלי ד' - יקום דה היום, וכאן פגשה את יחיאל שהיה חבר הגרעין ונקשרה דרכם.
במרוצת הזמן האם גרה ביקום. האח יהודה נשאר בעין החורש כל ימיו.
ברוריה ויחיאל הקימו משפחתם וביתם ביקום, בנם רני (רענן) נישא ליעל ונולדו להם 4 ילדים:
זהר, אור, ענבל וניצן. לאחרונה זכתה ברוריה בנינה בכורה, עומר.
בתקופת ראשית הקיבוץ ברוריה ויחיאל השתתפו בלהקת "היתוש". הלהקה, העלתה על הבמה שירים
ומערכונים היתוליים על חיי הקיבוץ וחבריו. את השירים הללו אנו שרים עד היום בחגי הקיבוץ.
ביתם של ברוריה ויחיאל היה מטופח, מסודר ונקי, נקי מאד.
בתקופות בהם שבילי הקיבוץ היו ללא מדרכות מסודרות,
החברים ידעו שמי שנכנס אל חדרם, חייב לחלוץ נעליו בכניסה, שמא ייכנס לכלוך לחדר.
עד לאחרונה הבית מוקף בצמחייה עבותה שצמחה להפליא וברוריה השאירה אותם ממש כפי שהיו עוד
בימי חייו של יחיאל.
כנראה שלא העזה לגזום ולשנות, מה שיחיאל נטע וגידל במו ידיו.
בשנים הראשונות עבדה כמטפלת בגיל הרך.
היום, העובדות בגיל הרך עוברות הכשרה מקצועית נרחבת ונקראות מחנכות או גננות – ואילו אז,
לא כך היה.
מי שמצאה את דרכה והיה לה חוש ויחס טוב לילדים נחשבה למטפלת מצליחה יותר.
ותיקי הקיבוץ יודעים לספר על כל שתמיד ידעה לתאר בפניהם בחיוך ובשמחה כיצד ילדיהם מתנהגים,
מה עשו, וכל מה שאמרו במהלך היום.
בתקופה ההיא בה הילדים שהו שעות כל כך ספורות עם הוריהם,
נודעה לכך חשיבות מרובה, ורבים זכרו לה חסד רב הודות לכך.
היו שנהגו לומר "אבל ברוריה ידעה לספר לי בדיוק מה הבן שלי עושה".
(אני לא ממש בטוחה בדברי, אך כשאני אומרת זאת מצטיירת בפני דמותה של טובה מאלי ואני כאילו
שומעת את קולה...)
בהמשך עבדה במטבח, היתה סדרנית עבודה. עבדה בהקמת הכלבו עוד כשהיה בצריף הגן הישן,
במקום בו נטוע כיום פרדס ציפורה. והמשיכה גם כשהכלבו עבר למבנה שהיה בית קירור, ליד מגדל הסילו,
באזור המפעל של היום.
לאחר מכן עבדה בקומונה, עד שסיימה עבודתה ויצאה לפנסיה.
בקומונה, היה ידוע שלברוריה יש תפקיד קבוע, פינה קבועה, כסא קבוע,
היא שמרה בקנאות רבה על הטריטוריה שלה.
אף אחד לא היה בעל זכות לחדור / לפלוש לתחומה.
יחיאל נפטר בשנת 1987, לפני 23 שנים, בהיותו בן 67.
ברוריה התייחסה אל מותו כאל אסון.
ולמען האמת, חייה השתנו מאד מאז מותו.
אהבתה לקיבוץ ולחבריו לא עמדה לה למול החיים בלי יחיאל.
גם העובדה שרני ויעל הרחיקו נדוד ובנו ביתם בפארן שבערבה, לא הקלה עליה.
את אהבתה הרבה לנכדים ולנינה זכתה לממש בעת ביקוריהם ביקום בחגים ומעת לעת
ובשמירה על קשר טלפוני. בעבר, היא ויחיאל היו נוסעים לערבה, מפעם לפעם.
יום יום, בשעה חמש אחר הצהרים
היתה יוצאת לטיול יומי אל לוח המודעות ותיבת הדואר, כשהיא מגלגלת בעקבותיה עגלת קניות בה
היתה נתמכת קלות ובעיקר משמיעה נוכחות.
את העגלה היא קישטה בסרטים צבעוניים, בובות וחפצים שונים עד אפס מקום...
כל זאת, כדי למשוך תשומת לבם של ילדים וכך להתיידד איתם.
בעת הטיול
היתה פוגשת חברים מברכת לשלום ושמחה מאד להתייחסות האנשים אליה באמירת שלום
והתעניינות בשלומה.
מי שבמקרה שעונו עצר, יכול היה לכוונו על פי שעת הטיול של ברוריה.
ומי שמיהר בדרכו ולא הקדים לומר לה "שלום" – ננזף ללא חשבון....
בשעות אחה"צ בקעה מביתה מוזיקה ברמה שלא היתה מביישת דיסקו או אולם שמחות. המוזיקה
היתה עכשווית וכללה שירים עבריים ולועזיים המושמעים באותה עת ברדיו.
בחודשים האחרונים התגוררה בבית אשל, לאחר שבריאותה לקתה.
ילדי גן אורן נוהגים לבקר בבית אשל בימי שישי. הם מביאים חלה ועורכים קבלת שבת עם הדיירים.
ברוריה מצאה תמיד ידידים נאמנים מבין הילדים.
לכם רני ויעל,
לנכדים ולנינה,
למרות שהמציאות השתנתה -
המשיכו לראות ביקום בית ושימרו על קשר, בדרככם.
בטוחני שאני מבטאת בדברי אלו גם את הרגשתם של החברים.
היי שלום ברוריה
ונוחי בשלום על משכבך
דברי הספד / מירי רצון
חסר רכיב