חסר רכיב

פיינברג שרה

פיינברג שרה
-
17/10/1924-8/12/2008
שם משפחה קודםארליך
מקום לידהפולין
מקום פטירהקיבוץ יקום
בן/בת זוגפישל
בן זוגפישל פיינברג


שרה פיינברג
שרה הלכה לעולמה לאחר חיים ארוכים, 84 שנים של צניעות ומעש.
שרה נולדה בעיירה קצ'נוּגה בגליציה, פולין להוריה דוד ויפה-שיינדל ארליך.
היא גדלה בבית יהודי מסורתי חם, בקרב משפחה גדולה – בית יהודי טיפוסי של אותם ימים.
מרבית בני משפחתה לא שרדו את השואה. אחיה הצעיר, יהודה ארליך, שרד וחי בארץ. יחסי קרבה מיוחדים שררו בינו לבין שרה ופישל.
בתקופת מלחמת העולם השניה היתה שרה במחנה עבודה פתוח בסיביר ועבדה שם בכריתת עצים. מכסות המזון חולקו על פי תפוקת העבודה. שרה עמדה תמיד במכסות העבודה והצליחה לקבל מזון לעצמה ואף הותירה לקרובי משפחה שהיו בעיירה סמוכה אליהם היתה צועדת ברגל. וכל זאת בקור של 40- מעלות ומטה.
שרה הגיעה לקיבוץ לאחר המלחמה, דרך תנועת השומר הצעיר כאשר חיפשה קבוצת אנשים להשתייך אליה. מאיר מאלי היה מי שקלט אותה בקבוצה, "קיבוץ" כפי קראו לעצמם שם. היא השתייכה לקבוצה בה פישל היה המדריך, ושם התחיל הקשר ביניהם. כאשר התארגנה הקבוצה לעליה בלתי לגאלית לארץ, בדרך החתחתים הצפויה, פישל דאג עבורה להליך עליה רגיל מתוך חשש שלא תוכל לעמוד בתלאות נוספות.
שרה ופישל הגיעו ליקום בספטמבר 1947, חצי שנה לאחר הקמת הקיבוץ כאן, על אדמות ואדי פאליק. לאחר חדשים ספורים בהם עבדה כאן, נקראה שרה לעבור לחדרה ולעבוד כמבשלת. בכל יום נאלצה לנסוע הלוך ושוב מיקום לחדרה ובחזרה. כיוון שגם פישל עבד בחדרה באותו זמן, הוחלט בהחלטה מהפכנית – ששניהם יעברו לגור בחדרה. המעבר היה ממגורים באוהל מט לנפול לחדר בעל ארבע קירות וגג, שיפור שגרם להם שמחה. כעבור חצי שנה לאחר הולדת בנם הבכור יואב, חזרו לכאן ליקום.
שרה עבדה באותם הימים בבנין ובמפעל המיטות – בצביעה ובריתוך.
במהלך מרבית שנותיה עבדה במטבח, בקומונה וכ"מחליפת שבתות" בבתי ילדים. בקומונה היה ידוע שבגדים אשר עברו תחת ידיה לא נזקקו לטיפול או גיהוץ נוסף. בכלל הרגישה כזכות גדולה למסור את הבגדים למכבסה ולקבלם נקיים, מקופלים ומגוהצים.
בעבודתה בבית הילדים היא זכורה לי "כמחליפה". היא עשתה עבודתה עם הילדים בחן רב וכששאלתי אותה פעם מדוע אינה עובדת כמטפלת השיבה לי: " אני יודעת שזה לא מתאים לי, אבל כמחליפה יום אחד בשבוע אני יכולה – כך אני תורמת את חלקי וזה מספיק לי".
שרה התייחסה אל תרומתה בעבודה כאל ערך עליון, כגישת הדור. השקפת עולמה היתה שהיא כחלק ממשפחתה הפרטית, ממשפחת הקיבוץ וממשפחת המדינה – תורמת את חלקה בעשייה צנועה ופשוטה.
בדרך השקפת חיים זו דבקה גם בחייה כחברת הקיבוץ והיתה שלמה עם עצמה.
בהיותה בת 60, התברר שיש לה מום לב מולד, איתו שרדה את כל תלאות חייה, והוא כנראה שהשפיע עליה מבלי שהיתה מודעת לכך.
62 שנים חלפו מאז בואם של שרה ופישל לקיבוץ. "שרה פישל" קראנו לה.
3 ילדים נולדו להם – יואב ז"ל, רחלי ודוּדי. צער מותו של יואב השפיע עליה קשות אך היא, כדרכה, הדחיקה את הכאב פנימה עמוק בתוך לבה.
טובת לב, מסורה, קפדנית, נעימת הליכות וממעטת בדיבור.
עבורי, מפגש איתה ולו לרגע קט היה תמיד ערכי בעיני. כזאת היתה שרה.
שרה, ביחד עם פישל ניהלו יחסי חברות וידידות עמוקים עם שכנים וידידים. כל עוגה שאפתה נשלחה מחציתה לשכנות – יונה, הלה, טובה ואחרות ומחציתה נשארה לבני הבית. חברות עמוקה במיוחד שרתה בינה לבין טובה מאלי ומותה, לפני כארבע שנים, גרם לה צער רב.
"שולחן ארוחת הארבע" שלה ושל פישל מרכז מדי יום את כל השכנים, הידידים שסביבם לכוס קפה ושיחת רעים.
נישואיהם של הילדים רחלי ודודי גרמו לה אושר רב ונחמה. במיוחד נקשרה נפשה אל הנכדה ליאל.
בשנה האחרונה התגוררה שרה בבית הבריאות – בית אשל. בעודה לוחמת על הישרדותה, היתה נעימה, מסבירת פנים, יודעת לומר מה נחוץ לה, יודעת להודות על מתן סיוע, עוזרת בעבודות הבית ושותפה בחיי הבית. אהבה גדולה נרקמה בינה לבין אורסולה, מנהלת הבית.
תודה לך אורסולה על היכולת שלך להעניק אהבה וכבוד לדיירי הבית!
פישל, בכל יום – פעמיים ביום, הילדים, הנכדים והאח יהודה – סעדו אותה ותמכו בה. שרה נהנתה מביקורי המשפחה והידידים וכל אלו אפשרו לה גם להמשיך לדאוג לרווחתם, כדאגת אם "אעידישע מאמע".
כעת תמו חייה של שרה לאחר אריכות ימים וחיים מכובדים.
כדרך דור מקימי המדינה והקיבוץ,
לחמה על ערכי חייה באמצעות עבודה קשה ופשוטה - עבודה אשר מזיזה הרים.
נוחי בשלום על משכבך.
לכם,
פישל, רחלי ודודי, יהודה ומשפחתו וכל הנכדים – תנחומים.
מירי רצון, יקום
9.12.2008

מסמכים מצורפים

f5_אמא1.pdf
f5_אמא.pdf
חסר רכיב