חסר רכיב

פיינברג-יפהר יואב

פיינברג-יפהר יואב
-
10/8/1948-31/10/1977
מקום לידהישראל
מקום פטירהקיבוץ יקום


יואב יפהר (פיינברג)
הורים: שרה ופישל פיינברג
לזכרו של יואבי, כפי שהכרתיו
בוקר, קצת לפני שש והוא בכביש הפנימי בדרכו למקום עבודתו במפעל.
נכנס למטבח, לוגם כוס תה, ומתייצב ליד העגלה לשם העמסתה.
יש למהר כי מיד יבוא ציון הנהג ויביא את תוצרתו העירה. אני מתלווה ליואבי ומתחילים להעמיס את השקים. כנראה שאני נחפז מדי כי הוא מעיר לי: "לא ככה, תשים את השקים באלכסון ואז אפשר יהיה למלא טוב יותר את העגלה."
עכשיו עלינו לספור את השקים. שנינו סופרים, שיהיה "על בטוח" כדבריו.
לא זכור לי שהיתה פעם טעות בידו. דוחפים את העגלה קדימה. רוחי טובה עלי ואני פולט מפי את הזמר "אי אוכניים" מילות השיר הרוסי ששרו דייגי הוולגה בזמנו של הצאר. יואבי מכיר את השיר, שמע אותו פעם ברדיו.
האוטו מלא, ציון הנהג יוצא בזמן העירה. עכשיו בפני יואבי תפקידו השני: אספקת התוצרת מאולם הייצור להדפסה ולמחסן. אני עוזר לו. "לא קשה לך?" הוא שואל , אני מרגיע : " לא יואבי, עוד לא התחממתי" לא, הוא לא מאמין לי. לידנו עובר מוסה ואוה "מלשין" עלי: "אבל אסור ליוסף לסחוב הרבה..."
ערב אחד אני עובר ליד חדרו המואר ואני נכנס. הוא מופתע, מזמין אותי לשבת. "נו מה אתה אומר על מכבי שלנו?" אני פותח. זה היה בזמן שכל יהודי באש הוא שם היה גאה בחבר'ה שלנו שניצחו את הרוסים בכדורסל.
אור נדלק בעיניו של יואב "ומה תגיד לטל ברודי?" - הוא שואל אותי. לאחר מיצוי נושא הספורט, תוספת רכילות קיבוצית של יום יום. מאורח. שנינו עייפים ואני קם. "לילה טוב יואב". שוב משהו שאין ביכולתי להגדירו, נדלק בו והוא אומר: "תודה שבאת".
יואב,
המומים אנו עומדים מול קברך הרענן. גדלת בינינו, כאן עברו עליך הילדות והנעורים עד שצמחת ונעשית לחבר קיבוץ המקיים עצמו בכבוד.
לא קלים היו חייך, סבלת רבות, אך דאגתה המתמדת של המשפחה אשר יצרה לך בית חם, הקלו עליך הרבה.
למרות הקשיים היית לאדם עובד חרוץ, ותרמת את כל יכולתך למקום עבודתך. לא עמד בך הכח להמשיך, ופתיל חייך נקטע. ננחם את המשפחה גם אם אין במלים ניחומים.
יהיה זכרך צרור בצרור החיים.

דברי הספד / יוסף פרלמוטר

וכך מוסיף יוסף
היום כשליוויתי את יואב בדרכו האחרונה הרהור עלה בלבי. לו יכולנו אנחנו "הסביבה האנושית",
לו התפנינו - ולו אך מעט לנסות ולהקל בחיי הזולת ובמכאוביו.
בו ברגע נזכרתי בדמות אשר ניסתה והצליחה בזאת, לא אחת. כוונתי למרים יפה ז"ל, היהודייה המופלאה.
היא פגשה ביואבי בזמן עבודתה במפעל פלסטיב. בראותה אותו לא החמיצה את ההזדמנות לברכו לשלום ולשאול מה חדש אצלו. לא ייפלא איפה שהוא העריץ אותה.
היה זה לפני מספר שנים כשצוות עובדי המפעל נסע לתצוגת מוצרי פלסטיקה בתל אביב. כשהגענו אל שער התערוכה פגשנו שם את מרים יפה, שהיתה אז בת שמונים ומשהו. לבושה הנאה והצנוע ביטא נאמנה את חינה החיצוני. לידה עמדו מספר נשים בגילים שונים וכשהתקרבנו אליה קלטתי את לחישתו של יואבי הפונה אליה: "מרים, את החתיכה כאן..."
חסר רכיב