חסר רכיב

לירון מאיר

לירון מאיר
-
22/1/1933-26/11/2008
מקום לידהישראל
מקום פטירהקיבוץ יקום
בן/בת זוגגלי


מאיר לירון
מאיר,
איש גדול חזק החלטי
זריז בחשיבה ומעשים אינו מבזבז זמנו על סתם ככה דיבורים
דבריו תמיד ענייניים וברורים
איש אשכולות, בעל ידע רחב, חובב מוזיקה קלאסית, טיולים, מצוי בכל
לבוש ברישול, נועל כפכפי עץ גדולים כשקול נקישתם נשמע למרחוק.
"כן, מאיר!"
היה פותח כל שיחה טלפונית
אבל
מאיר הרופא שהצליח להביא מרפא ולתת מזור לאלפי אנשים,
לא הצליח לגבור על המחלה של עצמו.
אולי רק מחלה כל כך אלימה יכלה לנצח איש כל כך חזק.
כמה מצער.
היכרותו עם גלי הביאה אותם, כמעט במקרה, להיות רופא משפחה בקיבוץ.
חלפו מאז – מעל 30 שנים.
מאיר שבראשית הדרך היה רחוק מהוויית הקיבוץ, השתלב במהלך הזמן בחיים השוטפים ופעיל בחיי התרבות והפך להיות חלק מתוכנו.
לאחר שסיים את תפקידו כרופא הקיבוץ, החליטה המשפחה להישאר ביקום כחברים.
בהדרגה הפך שמו בפי כולם מד"ר לירון למאיר לירון או פשוט מאיר.
בשנים האחרונות כיהן כחבר מזכירות הקיבוץ והיה שותף מלא להחלטות.
במסיבת יום העצמאות האחרונה מאיר שר את השיר "הכניסיני תחת כנפך" שירו הנפלא של ביאליק. שירתו ריגשה אותי מאד,
ידעתי שכנראה זו הפעם האחרונה שאזכה לשמוע אותו שר מעל הבמה.
מילות השיר וקולו הרם מהדהדים בתוכי מאז נודע לי על מותו.
מאיר – תמיד רופא. – רופא של כולנו.
עונה במהירות לטלפון, כי אולי קוראים לו כרופא,
מוכן תמיד לתת ייעוץ למי שפקדה אותו בעיה בריאותית שהאחרים מתקשים לתת לה פיתרון.
לדעת שמאיר נמצא כאן ואפשר יהיה להיוועץ בו – אם נחוץ – השרה תחושת בטחון לאנשים רבים.
מאיר העמיד אחריו דור של רופאים ממשיכי דרך כמרצה וכמאמן מתמחים במחלקה והיה לשם דבר כרופא וכאדם.
פעילותו כאחד מבין מובילי עמותת הרופאים לזכויות האדם שיקפה את עמדותיו ההומאניות, הרפואיות והפוליטיות. כמי שאינו יושב מהצד, אלא פועל ומעניק מכישוריו למען אוכלוסייה פגועה בגין פוליטיקה ושלטון.
כך, שנים ארוכות היה יוצא בימי שבת אל מעבר לקו הירוק, מלווה באנשי קשר ורופא מקומי לטפל באותם אנשים שלא יכלו לקבל מענה רפואי במסגרת החיים שלהם. וכך גם, במרפאה לעובדים זרים. כל זאת בהתנדבות.
לאחר פרישתו מניהול מחלקה פנימית באיכילוב, המשיך בעבודתו הרפואית במרפאות שונות כאן באזור ותפקידים רפואיים נוספים.
לפני ימים אחדים בקרתי אותו ואת גלי בביתם. ישבנו על המרפסת היפה,"על כוס קפה" ושוחחנו על תרגומי מאמרים רפואיים בהם עסק עד ימים אלו. וכשגלי העירה שיש תחומים בהם אולי העבודה קשה ואיטית יותר כי הידע שלו פחות,
הוא הגיב ואמר: "אין שום תחום שאני לא מצוי בו".
מאיר היה במלוא אונו הגופני והרוחני כאשר פקדה אותו המחלה.
וכך גֽדל גוף ורוח פסע, אל סוף חייו - בזריזות כדרכו, לאחר חיים מלאים עטירי ועשירי מעשים ורוח.
אמש, השכם בבוקר, בביתו, בשקט, מוקף בהרבה אהבה - נשם את נשימותיו האחרונות.
גלי
חברה יקרה שלי
חיית במחיצתו של אדם גדול. איש שתוכו כברו והיית שותפה מלאה בחייו.
יחד בניתם משפחה עם 3 ילדים וראשית דור נכדים, בית חם, מטופח, רחב ידיים ו...ופתוח.
טיילתם ברחבי הארץ לאורכה ולרוחבה, נסעתם בעולם הגדול ומי כמוכם ידע ליהנות מכך.
כעת, את ונועם חווים פעם נוספת אובדן של בעל ואב אהוב שחייו נקטעו.
לך גלי,
לילדים, לנכדים
ולכל בני המשפחה -
מאיר הותיר לכם עושר רוחני רב.
כל המטען שצברתם יחד יעמוד לרשותכם ויחזק אתכם בהמשך הדרך.
מאיר,
"כן, מאיר" החלטי וזריז שלך לא נשמע בטלפון,
קול שירתך הרועם לא יישמע במסיבות חג, - אך אתה נטמעת עמוק בלבנו.
היה שלום ונוח בשלום באשר הנך.
מירי רצון
קיבץ יקום, 26.11.2008
אדם בחייו – יהודה עמיחי
אדם בחייו אין לו זמן שיהיה לו
זמן לכל.
ואין לו עת שתהיה לו עת
לכל חפץ. קהלת לא צדק כשאמר כך.
אדם צריך לשנֹא ולאהֹב בבת אחת,
באותן עיניים לבכות ובאותן עיניים לצחוק
באותן ידים לזרוק אבנים
ובאותן ידים לאסוף אותן,
לעשות אהבה במלחמה ומלחמה באהבה.
ולשנוא ולסלוח ולזכור ולשכוח
ולסדר ולבלבל ולאכל ולעכל
את מה שהסטוריה ארוּכה
עושה בשנים רבות מאד.
אדם בחייו אין לו זמן.
כשהוא מאבד הוא מחפש
כשהוא מוצא הוא שוכח,
כשהוא שוכח הוא אוהב
וכשהוא אוהב הוא מתחיל לשכוח.
ונפשו למודה,
ונפשו מקצועית מאד
רק גופו נשאר חובב
תמיד. מנסה וטועה
לא לומד ומתבלבל
שיכור ועיוור בתענוּגיו ובמכאוביו.
מוֹת תאנים ימוּת בסתיו
מצוּמק וּמלא בעצמו וּמתוק,
העלים מתייבשים על האדמה,
והענפים העֵרוֹמים כבר מצביעים
אל המקום שבּוֹ זמן לכֹּל.


חסר רכיב