חסר רכיב

לוי חיים (חיימקה)

לוי חיים (חיימקה)
-
27/9/1918-6/11/2011
מקום לידהישראל
מקום פטירהקיבוץ יקום
בן/בת זוגמלכה
בן זוגמלכה


לוי חיים (חיימקה)
אבא נולד באיזמיר שבטורקיה בשנת 1918 והמשפחה, יחד עם משפחות נוספות יצאו והגיעו בדרך לא דרך לארץ ישראל. הם עלו לארץ כאשר אבא היה בן חצי שנה. הם התיישבו בירושליים בשכונת ימין משה אבא למד בבית שפר יסודי "תחכמוני" שהיה בית ספר דתי, באותה תקופה הוא הצטרף לתנועת הצופים שחלק מפעולותיהם התקיימו בטחנת הקמח המפורסמת של משה מונטיפיורי. את התיכון הוא למד בבית ספר "אליאנס" ששפת הלימוד שם היתה צרפתית. בגיל 15 בערך עקרה המשפחה לראשון לציון, והמצב הכלכלי בבית אילץ אותו לצאת לעבוד למחיית המשפחה ובלילות ללמוד. הועבד בתל-אביב במפעל לייצור כספות מפלדה, והעבודה הייתה חציבה עם אזמלים ביציקות פלדה. שם בעיר הוא הכיר נערים מ"השומר-הצעיר" והצטרף לתנועה, בהמשך הזמן הכיר שם את אמא ז"ל והיה פעיל מסור בקן. לימים.. הוחלט בתנועה שיש להתארגן ולהקים קיבוץ. וכך הוא הגיע לפלוגה בחדרה ב-1938. עקב ניסיונו הרב בעבודה עם מתכות הוא נכנס לעבוד במסגריה של הקיבוץ בחדרה. גם לאחר 9 שנים כשעלו על הקרקע ביקום הוא היה באופן טבעי בצוות המסגריה. ברבות הימים תרם אבא את חלקו גם בחינוך חברות נוער ערביות, וכיהן שנים אחדות בתפקיד מרכז הקניות של הקיבוץ. בשנות ה-60 נבחר אבא לתפקיד מזכיר קיבוץ למשך קדנציה אחת וחזר למסגריה. בהמשך קיבל על עצמו את הפעלת מערכת הקיטור בקיבוץ במשך כ-6 שנים. לאחר מכן, הוצב בצוות ההקמה של מפעל "פלסטיב" (1964) וכך עבד בפלסטיב עד שיצא לגמלאות לפני כ-9 שנים. ...אפשר לומר שגם אני נהנתי משלל תפקידיו ועבודותיו של אבא. במסגרת עבודתו לא פעם צירף אותי לנסיעותיו, וכן, לימי קציר בשדות רוחמה. בזמנו הפנוי זכור לי שהוא בנה כל מיני צעצועים לבית, למשל יזכר לטוב הקורקינט שאבא בנה, זה היה כלי עם גלגלים גדולים מאוד , גדול ומרשים, ונסעתי בו ברחבי הקיבוץ (עדיין לא היו מדרכות או כבישים) . זכורה לטוב התקופה שהיינו שנינו בבידוד מוחלט, עקב מחלתה של אחותי. היינו ביחד כחודש ימים איכותי של טיולים וסיפורים. בגלל המגבלה שאיתה נולדתי, משחר ילדותי לימד אותי אבי כיצד להתנהל והדריך אותי בפעולות היום יום על מנת להקל עלי בתפקוד ולא ויתר לי על דבר. תמיד ליווה אותי , תמך ועודד, עד שאפסו כוחותיו. בערוב ימיו, זכה למטפלת שהייתה לו כבת, הלן. קצרה היריעה מלספר על מעלותיה, כבת דאגה לו, טיפחה וליטפה ובתמורה זכתה ליחס אוהב, מכבד ומחבק ממנו ומכל המשפחה. כאשר כלו כוחותיו רק בה מצא נחמה. גם המשפחה ידעה בלב שקט ורגוע שיש לה על מי לסמוך. על כך תודתנו נתונה לך הלן, את בליבנו ואתנו תמיד. אבא ינעמו לך רגבי האדמה אשר אהבת, תנוח על משכבך בשלום. 06.11.11

ממקימי הקבוץ, תאמו בתפקידים חברתיים ומקצועיים לכל אורך השנים.
אהובים על החברים, חיו חיים של אהבה גדולה.
יהיה זכרם ברוך

חסר רכיב