חסר רכיב

כהן רבקה

כהן רבקה
-
5/10/1920-24/9/2010
מקום לידההולנד
מקום פטירהקיבוץ יקום
בן/בת זוגעלי
בן זוגעלי כהן


רבקה כהן
אשה צנועה, פוסעת בשבילי הקיבוץ בשקט, באהבה וכנחבאת אל הכלים, כך מצטיירת בפני דמותה.
רבקה נולדה בהולנד לפני 90 שנים ב 5 לאוקטובר 1920 להוריה יעקב ובקי יעקובס ולאחיה הבוגר, ישראל. המשפחה התגוררה בכפר הולנדי בשם אֶמֶן.
בגיל 18 יצאה מהכפר להכשרה ציונית של הפועל המזרחי שמטרתה היתה לעלות לארץ ישראל כחלוצה ציונית ולהפריח את השממה.
שנה לאחר מכן, לאחר שהולנד נכבשה על ידי הגרמנים, הצטרפה למחתרת ההולנדית בהנהגתו של יופ ווסטרביל, יחד עם דב פז ציפי ועוד חברים.
טרם ירידתה למחתרת, נסעה רבקה הביתה להיפרד מהוריה ואחיה.
הוריה, מתוך כך שהחליטו להמשיך לחיות כחוק, נשארו בכפר למרות האזהרות הכלליות והפצרותיה של רבקה,
ולמרות הידיעות על רכבות שנשאו את האנשים אי לאן, קריאות ה "ואסר" "ואסר" שנשמעו מתוכן והפתקים שהושלכו מתוך קרונות הרכבת מהם ניתן היה לשער ולו במשהו את המתרחש.
וכעבור שבועיים קיבלו אנשי הכפר והוריה ביניהם הוראה להתכנס ומאז, לא ראתה אותם יותר. האח נשלח לעבודות כפיה ולא שב.
קרובי משפחה מעטים נשארו לה.
הקיבוץ ו"קבוצת ההולנדים" כפי שאנו מכנים אותם ביקום, היו בעבורה משפחתה האמיתית.
במהלך המלחמה הסתתרה במקומות שונים.
בחלק מהזמן הסתתרה בכפר בו שימשה כאומנת לילדים בעוד דב פז (פוזננסקי, באותה עת) גם הוא חבר במחתרת, טיפל שם בלול תרנגולות. היא ודב פסעו במסלול חיים משותף עד יומם האחרון.
אמש, ביום שלאחר מותה – נפטר גם הוא, ומחר נלווה אותו למנוחת עולמים.
ביחד עם קבוצת חברים חצו את הרי הפירנאים לספרד, במסע מפרך ורב סכנות משם התכוננו לעליה לארץ ישראל.
בעת שהותה בספרד, פגשה את עלי, לו נישאה.
ב 1944, עלו לארץ, הגיעו למחנה עתלית ומשם לקיבוץ הזורע,
שם נולד בנם הבכור, ראובן.
הקבוצה כולה רצתה להשתתף בהקמת קיבוץ חדש, ונשלחה לחדרה, לקיבוץ ארצישראלי ד', לקראת הקמת קיבוץ יקום, כאן באדמות ואדי פאליק.
רבקה ועלי הקימו ביתם ביקום, ילדו 3 ילדים: ראובן, מיכל ובני.
זכו ל – 7 נכדים ו 4 נינות.
כל חייה ליוו אותה זיכרונות ואסוציאציות מתקופת המלחמה והשואה.
רעשי מטוסים, אופנועים, אופנוענים ואנשים לבושי מגפיים שחורים גבוהים שחורים ועוד, עוררו בה ללא הרף את זיכרון מאורעות המלחמה.
רבקה חיה מתוך גאווה בקיבוץ שהיה מלוא עולמה, במדינה, בצבא, במפעלי המדינה ויצירתה.
הרגישה שהיא חיה מתוך חופש במדינה של היהודים, בה כולם יהודים.
היתה שלמה עם הדרך בה בחרו היא ועלי.
למרות שהצרו על כך שבניהם לא המשיכו חייהם אתם בקיבוץ, היו גאים בהם ובדרך בה בחרו.
במהלך השנים עבדה והתמידה במקומות שונים, במטבח, בחינוך, בדפוס במפעל ועוד.
תמיד מתוך גאווה בעבודתה.
כל מלאכה וכל תפקיד בו נשאה היו מכובדים בעיניה.
בשנתיים האחרונות, לאחר תקופת החלמה מניתוח החליטה להישאר לגור בבית אשל ושם גם סיימה את חייה.
במהלך תקופה זו זכתה ליחס חם והוגן מצד המטפלים בה בבית אשל ובבית שורשים.
היא ומשפחתה יודעים להעריך זאת.
רבקה, יקרה
למרות מוראות תקופת ראשית חייך,
הצלחת לבנות חיים של יצירה, ערכי יושר, חריצות, התמדה וכבוד לאדם.
לכם, ראובן, מיכל ובני
לנכדים ולנינים –
בית ההורים נשאר לתמיד כמשאב רוחני של ערכים והלכות חיים.
שאו עמכם ערכים אלו להמשך דרככם.
המשיכו לראות ביקום את ביתכם ואת החברים, כידידים.
היי שלום, רבקה
ונוחי בשלום על משכבך
דברי הספד
24.9.2010 , יקום
מירי רצון
חסר רכיב