חסר רכיב

טרנטו רבקה (בקי)

טרנטו רבקה (בקי)
-
25/8/1953-29/8/2002
מקום לידהאורוגואי
מקום פטירהקיבוץ יקום
בן/בת זוגאליאס


רבקה (בקי) טרנטו
רבקה (בקי) טרנטו נולדה במונטווידאו, אורוגוואי ב25 לאוגוסט 1953, שהוא גם יום העצמאות האורוגוואי. היא הייתה בתם של יוסף לבית סבח ואולגה לבית בכר (Behar) ,שניהם ממוצא ספרדי-טורקי – משפחותיהם היגרו לאורוגוואי בתקופת מלחמת העולם ה-1 ולאחריה. ב-1958 נולדה אחותה אמילי (אמי) ומאז הן היו קשורות מאוד זו לזו על אף כל תהפוכות החיים של שתיהן.
למשפחת אביה היה עסק משפחתי מתחום הטקסטיל וחנות בגדים שכונתית באזור בו גרו רבים מן הקהילה היהודית באורוגוואי. משפחתה השתייכה אל המעמד הבינוני היהודי אשר רבים מהם היו סוציאליסטים-ציונים ועל רוח התפיסה הזו היא חונכה, מה שהוביל אותה אל תנועת הנוער "אחיסו" (Ajisu) בגיל הנעורים. שם היא פגשה את אליאס טרנטו שהיה מבוגר ממנה בשנה ופעיל בתנועה זו, גם הוא בן למשפחה ממוצא יהודי-טורקי. ביחד הם נפגשו לאחר שעות הלימודים ועם קבוצה של חברים הם הרכיבו אתמה שיהפוך לאחר מספר שנים לגרעיני העלייה מדרום אמריקה לקיבוצי השומר-הצעיר. שניהם היו מדריכים בתנועה לאורך כל תקופת חטיבת הביניים והתיכון וכחלק מן ההדרכה הזו, בחודשי החגים והחופשות ,התנועה הפעילה מחנות וסמינרים ברוח הציונות הסוציאליסטית כך שהעלייה לישראל הפכה לשאיפתם של רבים מקרב חברי התנועה.
ב-1970 הגיעו בני הזוג הצעירים לשנת שירות לגרעיני עלייה בקיבוץ ניר-יצחק באזור עוטף עזה. במשך מספר חודשים ביחד עם עוד חברים לקבוצה הם טיילו ולמדו על התרבות הישראלית בתקווה להשתלב בהמשך הדרך עם קיבוצים נוספים, כאשר חלק ממדריכי התנועה סוקרים אפשרויות להצטרפות בקיבוצים שונים בכל רחבי הארץ.
לאחר שנת השירות חזרו בני הזוג ארצה ובקי סיימה את התיכון בו למדה, כוונתה הייתה לעלות ביחד עם בעלה לעתיד לישראל ולהקים משפחה. בינתיים המצב הפוליטי באורוגוואי הלך והחמיר ומאבקי הכוח שבין הצבא לדרגים הממשלתיים הגיע למשבר חריף אשר הוביל להפיכה צבאית ב-1973, כך שמרבית אותה השנה חיו אזרחי המדינה תחת משטר צבאי. באותה השנה התחתנו בקי ואליאס בטקס אזרחי ,בטקס דתי-אורתודוקסי, ואף בטקס שערכו להם חבריהם לתנועה ביוזמתם. מספר חודשים לאחר מכן הם כבר היו בישראל, והוריה של בקי – יוסף ואולגה – החליטו לעלות גם הם באותה שנה לקיבוץ יקום, אך משפחתה הרחוקה יותר נשארה במונטווידאו, כך שהמשפחה התפצלה החל משנה זו.
בני הזוג הצטרפו עם שאר בני הגרעין הדרום-אמריקאי (אורוגוואי וארגנטינה) לקיבוץ יקום – קיבוץ שהיה זקוק לחברים חדשים. הם למדו באולפן ולאחר מכן הצטרפו לענפי העבודה שונים – בקי התמקדה בחינוך בעוד שאליאס התמקד בתחומי ההנדסה. היא החלה ללמוד חינוך ועשתה תואר ראשון בתחום בסוף שנות ה70 עת החלה בעבודתה כמחנכת בבית הספר התיכון שאליו הלכו תלמידי הקיבוץ כמורה להיסטוריה. היא אף החלה ללמוד לתואר שני בסמינר אך היא לא סיימה אותו בגלל מחויבותה למשפחה ולעבודה אך תמיד אמרה כי הוא העשיר את עולמה מאוד. במהלך שני העשורים הבאים היא הגיעה לתפקידי ניהול גם בתחום החינוך (כמנהלת חטיבה עליונה בביה"ס חוף השרון) ,וגם בתחום הקהילה הקיבוצית כמזכירת קיבוץ ביחד עם דוד מלמד בחצי הראשון של שנות ה-90.
ב-1992 נפטר יוסף סבח – אביה של בקי – ממחלת הסרטן והוא נקבר בקיבוץ. זו הייתה התקופה אשר בה המשפחה נפרדה מסב אך במקביל גם התאחדה עם הוריו של אליאס אשר עלו לישראל בשנה שלפני.
לבקי נולדו במהלך שנים אלו ארבעה ילדים – ניר, יניב, עדי, ועמית – ואורח חייה היה עמוס בחינוך ילדיה מצד אחד ועבודתה החינוכית מצד שני. לקראת סוף שנות ה-90 התגלה בגופה גידול סרטני מסוג נדיר ביותר, מה ששינה את שגרת החיים של בני הזוג באופן דרסטי. הטיפול במחלה הוביל אותם למקומות כמו סטוקהולם עקב נדירותו של סוג הסרטן המסוים שבו חלתה. בהדרגה היא הורידה את התחייבויותיה הפדגוגיות ובשנתה האחרונה עסקה בלימודי העשרה בתחומי ההיסטוריה, אמנות הקולנוע ובהתמודדות עם מצבה הגופני אשר התדרדר עקב מחלת הסרטן.
היא נפטרה בלילה שבין ה-21 ל-22 באוגוסט – שלושה ימים לפני יום הולדתה ה49 – מוקפת בבני משפחתה ובחלק מחברותיה. בקי הייתה אישה דעתנית ,ידענית ואהובה מאוד על חבריה, אשר השיחות עמה יכלו להתנהל לאורך שעות, ובשנותיה בקיבוץ היא החלה לאסוף את סיפוריהם ההיסטוריים של חלק מן החברים הוותיקים ואף תיעדה אותם במסמכים היסטוריים. בקי אהבה אמנות, היסטוריה, טיולים בחיק הטבע ובעיקר קולנוע – קורס שאותו לקחה בשנת השבתון שלה במהלך הקריירה החינוכית שלה אשר נמשכה למעלה מ-20 שנה. אלו שזכו להכיר אותה לא ישכחו אותה אף-פעם.
חסר רכיב