חסר רכיב

ורון יוסף (ספו)

ורון יוסף (ספו)
-
26/7/1919-21/1/2005
מקום לידהבולגריה
מקום פטירהקיבוץ יקום
בן/בת זוגרחל
בן זוגרחל ורון


ספו ורון
יוסף (ספו) ורון נולד ב - 26 ליולי שנת 1919 להוריו ראובן ובוצ'ה , בעיר ורנה בולגריה.
כבר בגיל 9 הצטרף לתנועת השומר הצעיר במסגרתה למד עברית.
כשהיה ספו בן 19 עברה המשפחה לעיר סופיה. גם שם התחבר לחברי קן השומר הצעיר.
עם פרוץ המלחמה גוייס ספו לחיל החפרים הבולגרי. שנה לאחר מכן ב1941 קיבל, עם קבוצת חברים את אחרוני הסרטיפיקטים ונסע איתם ברכבת דרך טורקיה, סוריה ולבנון לארץ ישראל.
בארץ הצטרפה החבורה לקיבוץ ארץ ישראלי ד' בחדרה.
בקיבוץ פגש ספו את פאולה (אותה הכיר עוד מהקן בסופיה) והם עברו לגור באוהל משפחה.
בשנת 1942 התנדב לפלמ"ח ובשנת 1944 גויס ליחידת הצנחנים שהוקמה ע"י הסוכנות והמוסד בשיתוף עם הבריטים ומטרתה הייתה להחדיר אנשים לארצות הבלקן עוד בהיותן כבושות ע"י הנאצים.
היחידה, שנודעה בכינוייה "יחידה ח' ", עברה הכשרה בעיקר באלחוט ובצניחה, חלק מחברי היחידה כמו חנה סנש וחביבה רייק הוצנחו מעבר לקווי האויב , ספו ושותף נוסף נשלחו לבולגריה דרך טורקיה בקיץ 1944 . כניסתם לבולגריה התאפשרה רק לאחר שהסובייטים כבשו אותה מידי הנאצים בסתיו 1944 .
הם הגיעו לבולגריה והתמקדו בפעילות סביב הקהילה היהודית וקיני התנועה ששרדו את הכיבוש הנאצי. עיקר פעילותם הייתה ארגון עליה ארצה.
בסוף שנת 1944 הוחזר ספו לארץ ע"י הבריטים. הוא חזר ביחד עם קבוצת עולים אותה ארגן.
בקיבוץ עסק ספו בעבודות שונות, מחקלאות בחדרה, דרך כריית זיפזיף ביקום, היה נהג משאית, וחבר בקבוצת הנוטעים שעיסוקם היה נטיעת עצים ביישוב החדש. בתפקיד זה ראה ספו את המהות של היותו חלוץ וחבר קיבוץ.
בגיל 40 נישלח ספו ע"י הקיבוץ ללמוד הוראה בסמינר אורנים ובמשך עשרים שנה היה מורה ומחנך במוסד החינוכי ביקום וברמות חפר, שם היה גם רכז פדגוגי.
עם סיימו את עבודתו החינוכית עבר ספו לעבוד במפעל פלסטיב שם עסק שנים רבות באבטחת איכות ובנושאים של כוח אדם.
בין היתר היה מיוזמי פרויקט העסקת קבוצת אסירים מכלא תל מונד ביקום.
ספו היה המקשר מטעם הקיבוץ עם הנהלת בית הסוהר. באותה תקופה יזם אירוח האסירים ומשפחותיהם ביקום במסגרת פיקניק יום העצמאות המסורתי.
ספו היה חבר שנים רבות בועדת השתלמות והיה מעורב במדיניות ההשכלה הגבוהה של הקיבוץ.
לספו ופאולה נולדו שלושה בנים דוד, רני ועוזי. לאחר מותה של פאולה, ממחלה קשה בגיל צעיר, התחתן ספו עם רחל ונולד להם בנם חן.
רצה הגורל ורחל מתה אף היא ממחלה קשה, ספו המשיך לגדל לבדו את בנם הצעיר.
חייו של ספו שלובים באופן בלתי נפרד בחיי הקיבוץ. הוא אהב את המקום, האנשים והחיים המיוחדים שאפיינו אותו.
כפי שהוא עצמו מעיד על שאלה שהופנתה אליו: האם התגשמו ציפיותיך הראשונות מהקיבוץ? ענה:
" אכזבה ראשונה נגרמה לי מעצם המיקום הגיאוגרפי של נקודת ההתיישבות שניתנה לנו.
נמניתי תמיד עם קבוצת חברים שהתלהבה מהתיישבות הררית שאומנם תהיה קשה אך מלהיבה....
אך מה שחשוב בסופו של דבר הוא היצירה, העבודה, והבניה החדשה, בתחום זה התגשם הרבה.
אני מרגיש עצמי פה שתול באנשים, באדמה הזו – זה פשוט חלק ממני".
בשנים האחרונות גברו עליו מחלות הזקנה ואת השנה וחצי האחרונות עשה בבית אשל כשהוא עטוף בטיפולם המסור של עובדי הבית ובאהבתם של בניו ונכדיו .
יהי זכרו ברוך.

חסר רכיב