חסר רכיב

הרמן רות

הרמן רות
-
27/5/1922-30/5/1972
מקום לידהבולגריה
מקום פטירהקיבוץ יקום
בן/בת זוגפנחס


רות הרמן
סיפורה של סבתא רבתא רות ז"ל

 

סבתא רות נפטרה בשנת תשל"ב, 30.5.1972 בדיוק ביום הולדתה ה 50, לאחר מחלה קשה.

רות נולדה בשנת 1922 בסופיה בירת בולגריה. היא הייתה הבת הצעירה לאחר ארבעה אחים ואחיות. משפחתה הייתה יהודית, מסורתית וציונית.

בשנת 1932 עלתה המשפחה לארץ ישראל והתיישבה בתל אביב. החיים בתקופה זו של טרום המדינה היו קשים, בארץ שרר מתח רב והיו קשיים כלכליים. מסיבה זו עזרה רות בפרנסת המשפחה מגיל צעיר. רות למדה בבית ספר בתל אביב בו היה שאול טשרניחובסקי רופא.

הייתה חברה בקן מרכז של תנועת השומר הצעיר והייתה מיועדת להשלמת אחד הקיבוצים. בתקופת ההכשרה פגשה את סבא פינקו והצטרפה אליו בקבוץ יקום.

סבתא הייתה אשה יפה, אוהבת חיים ובעיקר אהובה על ידי האנשים איתם חיה. סבתא אהבה את חיי הקבוץ, את חיי החברה והתרבות אבל יותר מכל אהבה את המשפחה ואת שלושת הילדים: יעל, איתן ורונית. רות חלתה בגיל צעיר יחסית, הספיקה לחתן את יעל וזכתה לראות שני נכדים (עמית וגלעד).

סיפור המשפחה של רות מפי דב אסא , אחיה הבכור ז"ל:

"אבא שלנו היה ספרדי ואמא באה מרוסיה. הישוב היהודי בבולגריה מנה אז כ 50-55 אלף יהודים, מספר קטן מאוד לעומת קהילות יהודיות אחרות במזרח אירופה. היהודים היו מאד מלוכדים והייתה אחריות הדדית בין הקהילות בערים השונות. כיצד התגבשה המשפחה? אבא היה מורה לעברית מפלובדיב ממשפחה בעלת אופי פטריארכלי שכל בניה חיו ביחד והיו זגגים. בחג פסח האחרון בו השתתף סבא רבא השתתפו 70 בני משפחה. חורף אחד ירד ברד כבד וזכוכיות התנפצו כמעט בכל הבתים. כתוצאה מהעבודה הרבה שהייתה לבני המשפחה הם התעשרו מאד וטיכסו עצה איך לתרום לקהילה. אבא של רות, שהיה הנכד הראשון, נשלח לסמינר רבנים בסופיה, סיים אותו בהצטיינות וחזר לעיר בתור רב. אחר כך יצא לבוקרשט, בירת רומניה, ללמוד שנה נוספת. באותם ימים החל הרצל את פעילותו הציונית ונפגש עם נציגי השולטן העות'מני להעלות את הרעיון הציוני. רבים מיהודי בולגריה הפכו לציונים ואבא החליט להיות מורה לעברית, ברוח הרעיון הציוני של הרצל. בתקופה זו השתחררה בולגריה מעול הטורקים והמלך הבולגרי שיגר בקשה לצאר הרוסי לשלוח לחצרו שני רופאים: רופא כללי וגניקולוגית. דב בר שיינין (בוריס) ואיזבלה שיינין היו הרופאים שנשלחו. היו להם ארבעה בנים ובת אחת – קטיה. כולם היו משכילים: שניים מהנדסים ושניים עורכי דין. קטיה הייתה מורה. היא פגשה את אבא של רות – אברהם אסא בבית הספר. הם התחתנו ועברו ללמד בעיר שדה קטנה, ימבול, ושם נולדה סבתא רות. הזיכרון הראשון של המספר שהם היו יושבים ומלווים במנדולינה שירים עבריים. גם בבית דיברו עברית. אבא היה מורה למקרא והיסטוריה. אמא של רות הייתה מורה קפדנית. כל הבנים למדו שבע שנות לימוד. אבא נבחר בשלב מסוים למוסד הגג של היהודים והיה ממונה על דת, חינוך ותרבות. בשנת 1925 הגיע יהודי מגליציה שבפולין והביא איתו לבולגריה 25 מורים וגננות שהוכשרו ולימדו בסמינר בתל אביב. מורים אלו עזרו ביצירת אווירה ציונית בזמן שלימדו וסייעו מאוד בהקמת תנועת "השומר הצעיר" בבולגריה. השומר הצעיר הוקם רשמית בבולגריה בשנת 1923 והיה ציר מרכזי בחיי הילדים שרובם הצטרפו לקבוצים של השומר הצעיר בישראל.

המשפחה עלתה לארץ בעקבות המכביה שהתקיימה בשנת 1932. בהתחלה גרו בבת גלים בחיפה ואחר כך התמקמו בתל אביב. לאחר נישואיהם של פינקו ורות, נולדה יעל הבת הבכורה בהכשרה של יקום בחדרה. הקבוץ עלה על הקרקע במרץ 1947 ושם נולדו איתן ורונית. סבתא רבתא רות עבדה בקבוץ בעבודות שונות: בבתי ילדים, במטבח ובמחסן הבגדים המשותף.

רות נפטרה צעירה ולא הספיקה לחוות את התרחבות המשפחה.

חסר רכיב