חסר רכיב

הרמן פנחס (פינקו)

הרמן פנחס (פינקו)
-
2/12/1917-6/6/1995
מקום לידהבולגריה
מקום פטירהקיבוץ יקום
בן/בת זוגרות
בן זוגרות


פנחס הרמן ז"ל

סבא רבא פינקו מספר:

נולדתי ב 2 לדצמבר 1917. משפחתי התגוררה בבולגריה בעיר סיליסטרה (דרומית לרומניה). מוצאו של אבי היה בממלכה האוסטרו-הונגרית ומוצאה של אימי מרוסיה. מאפייני הבית שלי היו: סדר מופתי, דיוק וארגון. את שנות לימודיי הראשונות למדתי בבית ספר גרמני מקומי. בהיותי בן 10 הגיע דודי מוינה לביקור בביתנו. דודי שלא היו לו ילדים, התלונן שעקב ריבוי נסיעותיו לחו"ל, נשארת אשתו לבדה. הורי שוכנעו והסכימו לשלוח אותי לשנת נסיון לוינה. כך, ללא ידיעת השפה הגרמנית, גרתי ולמדתי שנה שלמה באוסטריה.. אחר כך סיימתי את לימודי בגימנסיה ממלכתית בולגרית. בתקופה זו הצטרפתי לתנועת "השומר הצעיר" תנועה בה התחנכתי והגשמתי.

משפחתי היא ממוצא אשכנזי. העדה האשכנזית בבולגריה הייתה עדה קטנה כיוון שמוצאם של רוב היהודים מאנוסי ספרד. כשבגרתי והתקרב הזמן ללכת לצבא, חששתי שאצטרך להתגייס לצבא הבולגרי. למזלי, לא גויסתי כיוון שהייתי נתין זר.

בתקופה זו החלו הבולגרים לגרש נתינים זרים מגבולות המדינה. הייתי מוכרח למצוא דרך לעלות לארץ ישראל מוקדם ככל האפשר. קיבלתי אישור והצטרפתי לאחת מאניות המעפילים שהפליגו מנמל בולגרי לארץ ישראל. אבי, שכיהן במשרה רמה בחברת ספנות אוסטרית, עזר רבות לאניות מעפילים שיצאו דרך הדנובה לים השחור ומשם לארץ ישראל. בתקופת הגרמנים היו הרבה אניות שהפליגו ממרכז אירופה ועליהן מעפילים. במקרה אחד ביקש ראש הקהילה היהודית מאבי לעזור באספקת מזון ותרופות לעולים. אבי ניצל את מעמדו בחברה ועזר למלא את הבקשה. בעזרת אבי, צורפתי לאנייה בשם "ניקולאי" איתה הגעתי לארץ ישראל.

האנייה בה הפלגתי הגיעה לחוף עזה במקום מול בית חנן שליד נס ציונה. לאחר טלטולים רבים בים ירדנו מהאנייה ונעצרנו על ידי האנגלים, דבר שהתברר כמזל גדול שכן היינו עלולים ליפול בידי ערבים. האנגלים העבירו אותנו למחנה בת גלים ליד חיפה ומסרו אותנו לידי הסוכנות היהודית. כבר באותו ערב יצאנו להפגנה עם שלטים " תשובה לספר הלבן 309 מעפילים" (למעשה היינו 315 אולם 6 נעלמו בחופי עזה). נציגים של הקבוץ הארצי – השומר הצעיר רצו להפנות אותנו לקבוץ העוגן שהתארגן באותה תקופה בכפר סבא. בין כל המעפילים היינו רק שלושה מתנועת השומר הצעיר שהתחנכו בבולגריה. על דעת עצמנו נסענו לקבוץ "מצפה השרון" ששהה באזור רעננה ושחלק מחבריו היו מדריכים שלנו בבולגריה. מקבוץ גויסתי ללהקה של הקבוץ הארצי להופיע בהצגה בשם "הגיבור" בו הייתי בתפקיד הראשי של הגיבור. כשהתפרקה הלהקה הצטרפתי לגרעין שלי מבולגריה שחלק ממנו הגיע לארץ ישראל , סמוך לפרוץ מלחמת העולם השנייה. לאחר מספר מעברים חולק הגרעין לשניים: חלקו עבר להכשרה בקבוץ גן שמואל וחלקו להכשרה בנגבה. לאחר שנה רוכז כל הגרעין בקבוץ מעברות שבעמק חפר ומשם עבר לחדרה להכשרה שנמשכה עד העלייה על הקרקע. את רות הכרתי עוד מתקופת להקת הקבוץ הארצי והיא עברה איתי את כל הטלטולים עד לקבוץ יקום. יעל נולדה לאחר שהתחתנו והייתה הילדה הראשונה של הקבוץ. השם יעל נבחר על ידי הקבוץ כולו. לאחר תקופה קצרה הצטרפתי לבריגדה היהודית במסגרת הצבא הבריטי. בשנים הראשונות שירתנו בארץ ישראל ובמצרים עד שעברנו לאירופה והצטרפנו ליחידות שלחמו בנאצים באיטליה. בתקופת שרותי בארץ ישראל החליטו ביחידה שלנו שהייתה מורכבת ברובה מחברי קבוצים – להקים קבוצת כדורעף ולהשתתף בתחרות על שם אלכסנדר זייד. עקב היותי שחקן עוד בבולגריה, נבחרתי לייצג את היחידה. בתחרות לקחו חלק חברי קבוצים שונים כמו מרחביה, משמר העמק ועוד שנחשבו כקבוצות הטובות בארץ בכדורעף. במשחקים גברנו על כל יריבינו ונחשבנו לקבוצה הטובה בארץ. גם באירופה שיחקנו נגד קבוצות של בנות הברית. במסגרת זו טיילתי הרבה באירופה כיון שהקבוצה עברה ממקום למקום. עם השחרור חזרתי לקבוץ ועבדתי בכל עבודה נדרשת. הקבוץ התפרנס מייצור בלוקים, ייצור רעפים ומיטות לסוכנות היהודית. אני ריכזתי את הפעילויות בכל הענפים האלה. בנוסף לכך עבדנו גם בעבודות חוץ.

עם החזרה מהצבא עבדתי תקופה במפעל סודי לייצור תת מקלע "סטן". לאחר זמן רב בהכשרה, עלה קבוץ יקום על הקרקע ב 11 למרץ 1947 באזור ואדי פאליק (נחל פולג) מקום בו הוא שוכן עד היום. בקבוץ כיהנתי כגזבר במשך משספר תקופות ובעקבות דרישה של הקבוץ הארצי הייתי גזבר של מחלקת הבנייה (קבלן של התנועה לעבודות בנייה) וכן כגזבר בחברת שיווק של התנועה. תפקידים אלו וכן ריכוז התעשיות הזעירות בקבוץ המתהווה הכשירו אותי לחפש מפעל תעשייה גדול ומרכזי לקבוץ יקום. אחרי 8 חודשים של חיפושים הבאתי לקבוץ הצעה מגובשת להקמת מפעל לייצור אריזות בקבוקים ומכלי פלסטיק. הקבוץ אישר את ההצעה ולאחר קניית הציוד מבית מלאכה בחיפה והעברתו לקבוץ – נבחרתי לנהל את המפעל ואת מערכת השיווק שלו. ניהלתי את המפעל במשך 5 שנים והעברתי את הגה הניהול למחליפי, על פי החלטת הקבוץ. במשך הרבה שנים היה המפעל מקור פרנסה ראשי לקבוץ ורק לאחרונה, לאחר שהשתנו התנאים, נמכר המפעל לגורם פרטי.

במהלך השנים נולדו לנו שלושת ילדינו יעל, איתן ורונית. בניהם היו לנכדיי.

חייתי עם רות כ 30 שנה עד שנפטרה ממחלה קשה בשנת 1972.

 

 

חסר רכיב