חסר רכיב

גרסיאני ישראל (טלקו)

גרסיאני ישראל (טלקו)
-
5/8/1920-9/9/1993
מקום לידהבולגריה
מקום פטירהקיבוץ יקום
בן/בת זוגרני


טלקו (ישראל) גרסיאני
נפרדים מטלקו אחרי הרבה שנים של ידידות ועבר משותף.
טלקו, הילד בנם של ההורים האוהבים ומסבירי הפנים לכל הבא אל ביתם. האחים הבוגרים עזבו את הבית וטלקו הקטן הוא בן הזקונים בבית.
תלמיד בית הספר העברי בסופיה, בית הספר יהודי וציוני אשר הנחיל לתלמידיו את השפה העברית ואת התנ"ך, את תולדות עמנו ואת השירה העברית. חבורה עליזה ושובבה אשר אחרי הלימודים הולכת לאולם ההתעמלות של "מכבי"... ולא רק התעמלות גם שירי ביאליק.
הילדים גדלו והם נערים, תלמידי הגמנסיה הבולגרית. לא מסיימים את הלימודים.... הולכים לעבוד: טלקו מוסכניק, אוברוול, ברט.
הקבוצה מיצתה את עצמה ב"מכבי" והיא עוברת להשומר הצעיר.
החבילה מתפרקת – חלקם עולים לארץ בעליה בלתי ליגאלית . טלקו יוצא להכשרה חקלאית ומצטרף לקבוצה של צעירים יהודים, חבורה סלונית. טלקו, צנוע וביישן, אבל כאיש השומר הצעיר יש בו משהו שונה והוא מעורר אצלם ואצלי מחשבה על מפנה בחיים.
פגישה שנייה – בעיר הנמל וארנה, קבוצה של חברי התנועה עומדת לעלות לאוניה...לידם עומדת נערה בודדה, לא שייכת לקבוצה ושוב, טלקו נותן כתף ועזרה והיא בזכותו עולה לארץ.
מחנה הסגר של עולים בלתי ליגאליים, טלקו משתחרר ראשון. כעבור זמן משתחררים האחרים והוא שוב המדריך והמוביל.
גרעין בעין החורש, ומשם כולם עוברים לקיבוץ ד' בחדרה.
את טלקו הכרתי רק עם בואי מוארנה לסופיה בקייץ 1937, כשהצטרפתי לקבוצת ה"מכביסטים" שעברו לשומר הצעיר. הוא היה נער חייכן וטוב לב. בשנה האחרונה של הגוף הבוגר בקן עדיין מלאנו תפקידי הדרכה וגם "חטאנו" פה ושם ביחס ל"דברות השומר". בקייץ שלאחר מכן, יצאנו להכשרה החקלאית בקבוצה של 10 בחורים מהשכבה שלנו, שכבת "אל על". כאן הכרתי את טלקו הדייקן, הקפדן והדבק במטרה.
המשך דרכנו המשותפת החל בשנת 1941, כאשר עליתי ארצה וטלקו עם עוד קבוצת חברים שלנו, עדיין ישבו במחנה ההסגר. אך גם פרק זה היה קצר. מספר חדשים לאחר שהקבוצה עברה מעין החורש לקיבוצנו בחדרה, אני התגייסתי לצבא. בשביל טלקו החלה תקופה של פרק ב' – בהכשרה החקלאית שלו והפעם עם טרקטור אצל בעלי אדמות חדרתיים.
שביעות רצונם של החקלאים והתפעלותם מהחלוץ הקיבוצניק הרציני והמסור לעבודה, הגיעה לחצר הקטנה שלנו ותרמו רבות לגאוות היחידה.
כאשר חזרתי הביתה מהצבא בראשית 1945, טלקו כבר חבק את בנו הבכור אמנון והיה ידוע במושבה כטרקטוריסט מנוסה ואחראי.
בסתיו 1946 הגיעה בשורת עלייה לקרקע באדמות ואדי פאליק. התאריך המדוייק לא היה ידוע עדיין אך הוחלט שקבוצת חברים קטנה תתחיל במפעל זיף זיף על שפת הים מול משבצת הקרקע שלנו. ושוב שנינו יחד בקבוצה הקטנה. הקמנו אוהל בחצר של קיבוץ שפיים ויצאנו על ה"אוליבר" הישן לשפת הים מארבע בבוקר עד שעה ארבע אחר הצהריים ידענו רק דבר אחד: זיף-זיף...
זמן קצר אחרי העלייה לקרקע דרכינו נפרדו אך הידידות נותרה ובאה לידי ביטוי באירועים אישיים ומשפחתיים לאורך כל השנים.
במשך שנים רבות עבד טלקו במפעלים האזוריים ורבות שמענו על טיב עבודתו וההערכה הרבה שרכשו לו שם, ועל כך עוד ידובר.
ליווינו אותו בחדשים האחרונים כשמצב בריאותו החמיר. היינו חסרי יכולת להקל עליו בסבלו. למזלו, עמדו לידו רני רעייתו וילדיהם אמנון, שמוליק ואורית, אשר באהבה ללא גבול ובשעות הקשות לא נתנו לו לפול לייאוש ולחוסר תקווה.
יהי זכרו ברוך
דברי הספד / ביאטריס פרייס, מורדו אברהמוב, ספו ורון
חסר רכיב