חסר רכיב

בן-ציון אסתר

בן-ציון אסתר
-
22/12/1917-14/4/2008
שם משפחה קודםקלמן
מקום לידהגרמניה
מקום פטירהקיבוץ יקום
בן/בת זוגגדעון
בן זוגגדעון


אסתר בן ציון   ז"ל

אסתר בת אולה והיימן קלמן נולדה בברלין, גרמניה, ולה שתי אחיות. שם משפחתה – קלמן,

ליווה אותה כל חייה בעת שנהגנו לקרוא לה "אסתר קלמן".

כל בני משפחתה נספו בשואה למעט אחותה שחיה באנגליה, "הדודה" כפי שנהגו אסתר וילדיה לכנותה,

היתה באה ליקום בכל שנה לביקור משפחתי.

בהיותה בת 18  (בשנת 1935) עלתה לארץ במסגרת עליית הנוער למשמר העמק וכעבור שנתיים

(לפני 70 שנים) עברה יחד עם הקבוצה להשתתף בהקמת קיבוץ חדש בחדרה,

קיבוץ ארצישראלי ד' לימים, יקום.

בגיל 25 נישאה לגדעון בן ציון, להם נולדו 3 ילדים: גיורא מבין קבוצת הבנים הראשונה,

והבנות אפרת ושולה.

 

בימי ראשית הקיבוץ אסתר היתה המבשלת של הקיבוץ. תבשיליה היו ידועים בטעמם המשובח אך... הזמן...כלומר, אי אפשר היה לדעת מתי באמת הארוחה תהיה מוכנה – כך מספרים זקני הכפר...

 

הקצב הפנימי שלה היה כל כך שונה מכל סביבתה ומהאנשים וכך קיבלו אותה, ללא ויכוח: אסתר היתה

מגיעה לעבודה מתישהו, בשעות המאוחרות של הבוקר ומסיימת לאחר "ההקמה" בבית התינוקות.

זה היה סוד הקסם שבה והסוד הזה הוא שגרם לה כנראה להגיע לגיל מופלג של תשעים שנים בתוך

שלמות פנימית.

כזה היה השעון הפנימי של אסתר, שעון עצמאי פתוח ומרווח. וכך גם בימים ההם, כשהיתה נוקשות

של תביעות פנימיות, היא היתה מקובלת עם המיוחדות שלה והיופי הפנימי שנשב ממנה כלפי כל ובכל

מה שנגעו בו ידיה:

 

הטיפול בילדים חולים ב"בביתן החולים" ,

לביבות הגבינה שהכינה לתינוקות בשעות "ההקמה",

הקפה הקר בו קיבלה את פניהן של האמהות שבאו לקחת את ילדיהן מבית התינוקות בהקמה,

החולצות שגוהצו "בקומונה" במומחיות רבה,

הבאת האוכל והגשתו לחברים וילדים חולים בבתיהם בעבודתה ב"טיפול חולים", ועוד.

 

במעשיה אלו באו לביטוי מלא הרגישות, החמימות והיכולת שלה להעניק "מקום חם ובטוח" לאחרים.

 

תמונות האלו עולות לנגד עיני:

אני שומעת את טפיפות רגליה ורואה אותה נושאת את כלי האוכל כשהיא נכנסת אל חדרי החברים

בקומתה הכפופה.

אני נזכרת בחום ובביטחון שהעניקה לנו האמהות ולילדינו בבית התינוקות בעת שטיפלה בתינוקות

וכשהיא רכונה מעל כירת הבישול ומכינה את הלביבות הטעימות,

או כשהיא רכונה מעל קרש הגיהוץ והחולצות יוצאות כחדשות מתחת ידיה.

 

קומתה הכפופה אולי גרמה לחשוב שהיא קצת חלשה אבל מעשיה דיברו אחרת. אני נזכרת בה משתתפת בתחרויות היתוליות שנערכו בקיבוץ,

ונזכרת בה בטיולי הקיבוץ מקפצת ומטיילת בין הסלעים ובמעברים קשים, כאילו היא הזריזה והחסונה

מבין החברות. עליזה ושמחה ונהנית מכל רגע.

פשוט ניגוד מופלא בין חייה ביומיום לבין "ביצועיה הספורטיביים".

אני נזכרת כיצד היתה מתמודדת ומחלימה מפציעות וחבלות שונות. תמיד הייתי מלאת פליאה

מיכולתה הפנימית להשתקם.

 

מוזיקה קלאסית היתה אהבתה הגדולה של אסתר. היה לה מנוי אין סופי לקונצרטים של התזמורת הפילהרמונית אותו דאגה למצות עד תום.

כשקשתה עליה הנסיעה דאגה להזמין מי מבין חברי או חברות הקיבוץ ללוותה לקונצרטים.

מביתה נשמעה תמיד, עד לימיה האחרונים, מוזיקה נפלאה באיכות השמעה שלא מביישת אולמות

קונצרטים מהודרים.

 

אסתר,

תמיד פתוחה, נאמנה, בעלת תפיסת עולם רחבה וגמישה כלפי עצמה, משפחתה וחברים.

יודעת לנהל את עצמה בתוך קבלת שלמות פנימית שהעניקו לה אורך חיים ויכולת להתמודד עם מצבים

שונים במהלך החיים.

מסתדרת עם אנשים, עם כל האנשים, מפשרת, מגשרת ואומרת: "אל תיקחו את הדברים באופן אישי כל כך"...

בזכות זאת, יכלה לקבל שינויים וחייה זרמו בשקט, מאד בשקט, בדיאלוג פנימי עם עצמה ובתוך ביתה.

 

את התכונות הללו העבירה אסתר הלאה, לעבר "הגיל החדש" שלה – להזדקנות אמיצה עם אופק רחב ואופטימי, תמיד אופטימי.

מאין שאבה כוחות אלו?

 

גדעון בן זוגה לחיים, שהיה בעל אופי נסער ונרגש, ומנוגד לאסתר, נפטר לפני כ 12 שנים.

מאז חיה אסתר לבדה וגיבשה לעצמה שגרת חיים משלה, ללא תלונות.

 

בשנתיים האחרונות נזקקה לטיפול אישי צמוד, אותו קבלה מסינטיה המטפלת – ביניהן נקשרה ידידות עמוקה. למרות שלא אהבה את מצב חייה כיום, לא התלוננה.

 

ביום הולדתה ה 90, הוזמנו חברים וידידים לברכה בביתה. רבים הגיעו לברכה, מי שנשאו ברכה כתובה,

אמירה או מתנה צנועה.

את פני כולם היא קיבלה בחום וגאווה.

לאחר מכן ערכה המשפחה מסיבה אינטימית וצנועה לכבודה ובה נאמרו ברכות ובני המשפחה

סיפרו לה מה מעשיהם כיום.

כעת אסתר יכלה לעצום את עיניה ולנוח בשלווה.

 

אסתרק'ה, נהגתי לקרוא לה, פשוט מתוך אהבה והערכה. נעם לי חיוכה גם כשהתקשתה לענות בקול לברכתי.

 

לכם, גיורא ושושנה, אפרת וישראל, שולה וגיורא

לנכדים, לאדווה שנמצאת בתאילנד הרחוקה, ולנין הקטן- הדר

 

אמא שלכם שׂבעה את חייה, כשהיא מאושרת עם עצמה, ומשאירה בתוכנו לכל איש ואיש סימן קטן כחלק ממנה, ומותירה אתכם בני משפחתה האהובים.

 

נוחי בשלום על משכבך.

 

דברי הספד / מירי רצון

 

חסר רכיב