חסר רכיב

בלושטיין מאיר

בלושטיין מאיר
-
4/1/1920-20/7/1974
מקום לידהפולין
מקום פטירהקיבוץ יקום


מאיר בלושטיין
המומים ואין אונים עומדים אנו על קברו הפתוח של יקירנו. מלב דואב בוקעת השאלה הזעקה המרה – למה. על שאלה זו לא נקבל תשובה לעולם.
לפני למעלה מ 40 שנים הכרנו אותו בפגישות רבות בעירו סטלוב בקן השומר הצעיר, בולט בין חבריו, שקול במעשיו ומצניע לכת, כזה היה גם בנעוריו.
כברת דרך ארוכה רבת מאבקים, עבר, דרך לבטים של צעירים עד לקיבות הכשרה ואחר כך למאבק קשה יומיומי בעד החיים בתוך גיא ההריגה. רבות שמענו ממנו ומאחיו על ומכל אלו שהכירו אותו במחנות ההשמדה על מלחמתו לחיים. בהיותו האח הבוגר לשני אחיו, ישראל וזאב, הי לראש המשפחה לאחר שאביהם נלקח מהם. אחריות זו הטביעה את חותמה באופיו. כל צעד ושעל במעשיו ושיקוליו היו טבועים בחותם זה. יודעים אנחנו עד מה קשה היתה המלחמה והכוח הנפשי הרב שהיה נדרש כדי להתמודד במאבק זה. מאיר ניצח במלחמה זו.
פגשנו אותו שוב אחרי המלחמה במחנות בקפריסין, כולו שקוע בעשייה, בהדרכת קבוצות ילדים והכשרה לעתידם בארץ . לא פעם שמענו מפיו על הלבטים הקשים איך להחזיר לבני נוער את האמונה באדם ובערכם של החיים – גם כאן זכה להצלחה.
ושוב ראינו אותו בארץ, בקיבוץ. מראשית חייו בקיבוץ נרתם לעול העשייה, נצמד לאדמה, כבש אותה במחרשה בשדות הקיבוץ ובשדות הדרום. מאיר היה שותף לכל הנעשה בקיבוץ. כמעט שאין תחום שלא נתן בו את חלקו כוחו: תרבות, חברה וכלכלה. םעילו ומתלבט, כי שום דבר לא קיבל כמובן מאליו. תוך חתירה להבנת דברים בשרשיהם, הציג הרבה שאלות ובראש וראשונה לעצמו. כי ישר דרך היההאיש ושום דבר לא היה זר לו.
תמהים וכואבים היינו רוצים להבין – אך לשווא. תוך אחריות ואהבה למשפחתו ודאגה רבה כבעל וכאב אוהב, לא מצא דרך למנוע מיקירו את הייסורים, לא היה מודע עד לרגע האחרון ועל כך הוא מבקש סליחה ומחילה של חסד של אמת.
יונה, גילה ואבישי, אחיו ישראל וזאב ובני המשפחה! לא נמצא מילות נחמה, לא נתנחם ולא ננחם כי אין נחמה. הכאב עמוק ואנו חדלי אונים. נצתלכד נא כמשפחה גדולה ונטפח את זכרו ונציב לו יד בלבנו לעולם.
דברי הספד / מאיר מאלי
חסר רכיב