חסר רכיב

אברהמוב שלמה

אברהמוב שלמה
-
14/10/1954-13/6/2014
מקום לידהישראל
מקום פטירהקיבוץ יקום


שלמה אברהמוב

רקמה אנושית אחת
מילים ולחן: מוטי המר

כשאמות, משהו ממני, משהו ממני
ימות בך, ימות בך.
כשתמות, משהו ממך בי, משהו ממך בי
ימות איתך, ימות איתך.
כי כולנו, כולנו
כולנו רקמה אנושית אחת חיה
ואם אחד מאיתנו
הולך מעמנו
משהו מת בנו –
ומשהו נשאר איתו
אם נדע, איך להרגיע, איך להרגיע
את האיבה, אם רק נדע.
אם נדע, אם נדע להשקיט את זעמנו, אם נדע להשקיט,
על אף עלבוננו, לומר סליחה.
אם נדע להתחיל מהתחלה.

וכך אנו באים היום להיפרד לומר שלום והלב מסרב להאמין, מסרב להסכים.
ולא רק הלב גם הגוף כמו אינו מוכן, תחושה של פצע נפער, משהו שלא ישוב, לא יהיה כתמול שלשום.
כל הסיום הזה לא היה חלק מההסכם שכרתנו אז לפני ארבעים שנה, אז הסכמנו רק להיות צעירים,
פרועים, הרפתקנים, "ימאים צריכים להיות נועזים" אמרת לי אז על אותה סירת מפרש.
וכך אנו באים היום להיפרד, ועולמנו שלנו כבר לא יהיה כל כך צעיר, כבר לא יהיה כל כך מסעיר,
כבר לא נהיה כל כך נועזים, כי אתה אינך.
החיים כמסע של תמונות הגיעו אל תמונת הסיום, אבל היא מסרבת להצטלם, מסרבת להתפתח,
אין במאי, זאת אינה העלילה שהסכמנו עליה,
השחקנים מבקשים להתחיל מחדש.
כן הנה אנחנו, הנה תמונה אחרונה בסרט הישן של קודאק, הים ההוא שאותו בקשת לכבוש,
שאותו בקשת לחצות, בקשת לרכוב על הגלים הגבוהים בחופים ההם הזהובים.
כן הנה אנחנו, הנה תמונת הסיום, פה הבית, פה רק הים התיכון מכמיר את גליו, פה בין יפו לחדרה,
פה זה Local provincial, אבל פה ידעת שלוה, פה הייתה אהבה.
כן הנה אנחנו, הנה מסע אחרון, הנה חלקת אדמה, רק הלב מסרב , מסרב הטיפשון,
כי רוצה הוא לשוב אל תחושה ישנה,
הוא רוצה להתחיל את כל המסע מחדש.
דברי הספד / אבישי בלושטיין
חסר רכיב