חסר רכיב

אברהמוב ציפורה

אברהמוב ציפורה
-
17/1/1919-16/5/1994
מקום לידהליטא
מקום פטירהקיבוץ יקום
בן/בת זוגמורדו
בן זוגמורדו אברהמוב


ציפורה אברהמוב
התאספנו כאן כולנו בנערינו וזקנינו, ותיקים צעירים ללוות אותך ציפורה בדרכך האחרונה ולהביע אהבתנו והערכתנו אליך.
ציפק'ה, כך קראתי לך לא פעם, היש דבר קשה מזה? להספיד אדם שאך לפני יומיים שלושה נפגשנו בשבילי הקיבוץ ואת בדרכך תמיד עליזה וצוחקת ומספרת על חוויותיך מבית החולים?!
מה אגיד ומה אומר? הרי היה בך כל כך הרבה מהשלמות. יפה ומוכשרת וחכמה, וידייך במשך שנים בכל – שרת ורקדת, ציירת ותפרת, בישלת ואפית והכל עשוי בכל כך הרבה כשרון וחן. ידע בחקלאות ובפרחים ובציפורים, עולמך כל כך עשיר ומלא היה. מלאת אהבה לכל הסובב אותך לשדות, לנוף, לשיר ולפרח.
ההתמסרות לדבר בו עסקת בו באותו זמן שאבה אותך כליל ואז, כאילו מצית את הכל ונזקקת למשהו אחר ותמיד חיכה לך בפינה משהו מסקרן חדש אחר.
ציפורה הגיעה לארץ עם משפחתה בילדותה והשתלבה בנוף הארץ כצברית ממש. תלמידה מצטיינת בכל אשר למדה. אם בבית הספר העממי ואם בבן-שמן. תמיד ראשונה, תמיד בולטת. כך גם בקיבוץ בחדרה וביקום.
עבדת כמעט בכל הענפים,עברת מהאחד לשני ותרמת רבות, עד – עד ששבעת והמשכת הלאה.
ובשנים האחרונות עת פקדו אותך מחלות התגברת למרות ההפרעות והכאבים ומצאת לך עניין חדש לענות בו – "השלום" וכאן הדמיון שלך הפליג ופרח. מה לא היה בו ב"שלום": פרחים וציפורים, צורות מצורות שונות, צבעים למכביר והכל בטוב טעם וביופי לא משוער. וככה הלכת מאתנו ויתכן שבסדנא שלך נמצאים "שלום" לא גמורים. יתכן, כי הרי נסעת לבית החולים בדרכך האחרונה ולא ידעת ולא שיערת שזו דרכך האחרונה.
מה אומר למשפחתך, למורדו, לחגית, לשלמה ולאדווה ולנכדים?
כי הרי אין ניחומים למות אם, גם אם בהכרה יודעים שאדם, כל אדם, סופו בא יבוא, אך אין זה מנחם.
הרי כה הרבה יש בכם ממנה. תנוחמו בזכרון על אמא טובה ואוהבת.
ציפורה,
רצית לחיות, לשבוע נחת מהמשפחה אך הדבר לא הסתייע.
נזכרך כפי שהיית
דברי הספד / עדנה הירש
חסר רכיב