חסר רכיב

אברהמוב מרדכי (מורדו)

אברהמוב מרדכי (מורדו)
-
21/8/1920-6/11/2013
מקום לידהבולגריה
מקום פטירהקיבוץ יקום
בן/בת זוגציפורה
בן זוגציפורה אברהמוב


אברהמוב מורדו ז"ל
בן קדונה ושלמה
נולד בנובה זגורה, בולגריה
עלה לארץ - 1939
נפטר ביקום
בת הזוג – ציפורה
הילדים – שלמה, אדוה הר גיל, וחגית שקדי
מורדו אברהמוב 21.08.1920 – 06.11.2013
"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב ליצים לא ישב.
והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו ייתן בעיתו וכל אשר יעשה יצליח."
(תהילים, פרק א)'
מורדו עוזב אותנו, כשהוא שבע ימים ומעשים, ער, צלול ורגיש כעלם צעיר, עד יומו האחרון ומשאיר לנו, כדברי מזמור תהילים, את פרי מעשיו ואמנותו.
מורדו נולד בשנת 1920, לפני למעלה מ- 93 שנים, בבולגריה בעיירה נובה זגורה, נתייתם מאימו בגיל צעיר ועבר עם אביו לסופיה בגיל 8. מורדו נשלח לבית ספר עברי, אשר הקנה לו את ידיעת העברית ואת הקשר לארץ ישראל. כילד הוא מצטרף למועדון מכבי, שם מפליא יחד עם חבריו בתרגילי התעמלות. המפגש עם ויקטור שם טוב, והרצון להשכלה ולמעשה ציוני, מעביר את מורדו וחבריו ל"השומר הצעיר".
על כך כתב מורדו, ביום הולדתו ה- 90
"הבית שלנו היה ממול הלשכה של העזרה הסוציאלית. מחלון חדרי הייתי רואה בלילות החורף של שלג וכפור עומדים אנשים במשך לילה שלם בתקווה לקבל עזרה לקנות לחם. המראה הזה עיצב אצלי את ההכרה לצדק סוציאלי ולכן הלכתי להשומר הצעיר".
הבית של מורדו היה בית יהודי שורשי דובר ספניולית, חוגג את חגי ישראל בעברית ובספניולית. הוותיקים ביננו עוד זוכרים את אבא של מורדו, ולאחריו את מורדו עצמו, שרים בסדר פסח הקבוצי את "הא לחמא עניא" במנגינה ספניולית המשלבת עברית וספניולית.
ב- 1939 מורדו עולה לארץ בעלייה בלתי לגאלית באניה "טייגר היל". מורדו וחבריו מתנסים בחיי קבוץ ועבודה במספר קבוצים ובשנת 1941 מצטרפים לקבוץ ארץ ישראלי ד' בחדרה, שלימים הפך לקבוץ יקום.
בשנת 1942 מורדו מתנדב לצבא הבריטי ומשרת בתחילה בארץ ובמצרים. החל משנת 1944, במסגרת ה"בריגדה היהודית", לוחם בחזית המלחמה באיטליה.
עם תום המלחמה עוסק בהברחת ניצולי מחנות ההשמדה מגרמניה. השרות בצבא הבריטי מהווה פרק משמעותי ומעצב בחייו של מורדו, שם גם קבל כמתנה את המצלמה הראשונה שלו, שהפכה להיות לחלק בלתי נפרד מחייו ואישיותו. בשנת 1946 מורדו חוזר לארץ ולקבוץ וזוכה להיות בין מייסדי קבוץ יקום. מצלמתו של מורדו היא שהנציחה לדורות את יום העלייה על הקרקע.
מורדו מקים את ענף גן הירק ביקום ומרכז אותו במשך כעשור שנים. בסוף שנות ה- 50 מורדו עובר לרכז את ענף הנוי, שם עובד ברציפות עד ליציאתו המאוחרת לגמלאות. מה שהדריך את מורדו בעבודתו כגנן נוי זו לדבריו התפיסה שאם נותרו לך שתי פרוטות בלבד, וכזה היה המצב בשנותיו הראשונות של הקבוץ, "בפרוטה אחת צריך לקנות לחם על מנת להתקיים ובפרוטה השניה פרח הנותן טעם לקיום".
עצי הנוי הנישאים בחצר הקבוץ הם העדות האילמת, הבלתי נמחית, למעשיו ולתבונתו של מורדו.
בשנת 1954, מורדו מתקשר עם צפורה שמביאה אתה את חגית. ברגישות רבה, מורדו מאמץ אל ליבו את חגית כבת ומאוחר יותר את צאצאיה כנכדים ונינים. אחר כך נולד שלמה ולאחריו אדוה ויחד עם צפורה הם מקיימים משפחה שעוד תלך ותגדל.
לרבים מורדו זכור כמי שמצלמה תלויה על צווארו, מקפץ ממקום למקום ומנציח את הרגעים החולפים. היום כאשר לכל אחד מאיתנו יש הי-פון וסמרטפון ובלחיצת אצבע אנו מעמידים תמונות צבעוניות, קשה להאמין כי רק לפני שנים לא מעטות, מלאכת הצילום היתה נחלת מעטים.
זכינו כולנו, מייסדי הקבוץ ובני הדור השני, שהיה בתוכנו צלם-אומן שידע להעניק לרגעי העבר שלנו ייחוד בשחור לבן. עד היום, בני הדור השני, אלה החיים ביקום ואלו המפוזרים על פני כל הארץ והעולם, שומרים באלבומי התמונות שלהם את הרגעים הבלתי נשכחים של ימי ההולדת וחגי הקבוץ בזכות עין האמן של מורדו.
במשך שנים רבות מורדו כיהן כצלם של השבועון "השבוע בקבוץ הארצי", עתון "בחטיבה" והיה צלם המערכת ובין מייסדי השבועון "חותם". במקביל מורדו מכהן כמזכיר "ארגון צלמי הקבוץ הארצי" וצלם מתעד של ארגון "מורשת".
החל משנת 1973 ולמשך למעלה מ- 30 שנה, עד דעיכתו של חדר האוכל כמקום מפגש של חברי הקבוץ, מורדו מפרסם מדי שבוע לוח צילומים המתעדים את חיי הקבוץ. מפעל ענק זה, שספק אם יש לו מקבילות בקבוצים ובישובים אחרים, עוד מחכה לשימור וטיפוח.
לפני כעשרים שנה, צפורה נפטרה ומורדו הסתגל לחיים עצמאיים והשכיל לשמר את הבית כמרכז לכל המשפחה הגדולה והגדלה. ביום הולדתו ה- 90, כאשר כל המשפחה התכנסה לחגוג, ולאדוה, שלמה וחגית נוספו עדן רועי וגלי, יזהר, יובל, נועה, טל והדר, הילה רוני ואחר כך גם תום, אמר מורדו את הדברים הבאים:
"זכות גדולה נפלה לידי שכל ילדי, נכדי וניני איתי כאן בקבוץ זכות גדולה נפלה לנו, המשפחה הגדולה על כל שלוחותיה, שזכינו שהורים אינם מתביישים בילדיהם והילדים אינם מתביישים בהוריהם. אני מסיים בתודה על כל הטוב שנפל בחלקי"
אנחנו מבקשים להיפרד ממך מורדו במילות השיר שהבאת אתך מהשרות בצבא הבריטי ושהיית נוהג להשמיע לנו בעת פרידות ארוכות:
ליווית אותי ארצי, בלובן שקדיה"
בזוהר חמתך ומרחבי שדותיך
ושיר נתת בפי, הוא שיר ההודיה
להשמיעו הרחק, הרחק מגבולותיך"
נוח בשלום על משכבך וינעמו לך רגבי אדמת יקום שכה רבות עמלת לטפחם
דברי הספד / אשי שקדי
חסר רכיב