חסר רכיב

אשר-מלמד רבקה (בקה)

אשר-מלמד רבקה (בקה)
-
23/2/1918-26/3/2008
מקום לידהבולגריה
מקום פטירהקיבוץ יקום
בן/בת זוגניסו
בן זוגניסו אשר


אשר בקה ז"ל
בת ויקטוריה ונסים מלמד
נולדה – פרדיננד, בולגריה
עלתה לארץ – 1940
נפטרה ביקום
בן הזוג – ניסו
הילדים – תמר, אמנון, אילנה
בקה אשר - 23.02.1918 – 26.03.2008
בקה בת ויקטוריה ונסים מלמד, נולדה בשנת 1918 בבולגריה בעיר פרדיננד וגדלה בסופיה.
היתה חניכה בתנועת השומר הצעיר ובגיל 17 כיהנה כראש הקן.
את ניסו אשר, בן זוגה לחיים, הכירה בעת שהותה בשליחות התנועה בעיר פלובדיב.
כזוג, עלו לארץ באניית מעפילים ב 1940, ביחד עם אחרוני היהודים פעילי השומר הצעיר שהחליטו לעזוב את בולגריה טרם כיבושה על ידי הגרמנים.
בהגיעם לחופי הארץ נתפסו על ידי הבריטים והועברו למחנה המעפילים בעתלית שם שהו במעצר במשך כחודשיים.
מעתלית עברו לקיבוץ נגבה ששכן הרחק בנגב. בנגבה עבדה בקה בגן הירק. בשעות הארוכות של עבודה פיזית קשה בין העגבניות הפלפלים והמלפפונים, בשמש היוקדת ובאוויר הצח עם "מנדולינה המתנגנת בלבה" כדבריה, הפכה את חייה לחיים של אושר.
דומה כי המנדולינה המשיכה להתנגן בתוכה בעוצמה רבה גם בהמשך חייה.
אשה דעתנית, בעלת עקרונות, דבקה במעשיה לפעמים בעיקשות, גם בעת קושי ואי נוחות אינה מתלוננת ואומרת בחיוך ובמבטא המיוחד שלה "הכל בסדר"
ובעיקר - חדורת אמונה מלאה בדרך החיים בה בחרה.
בקה וניסו הגיעו לקיבוץ ארצישראלי ד', לחדרה, בשנת 1941, עם חברי "הגרעין הבולגרי".
ב 1947 כשהוקם הקיבוץ, יקום דה היום, באדמות ואדי פאליק, נמנו בין מייסדיו.
בקה היתה פעילה ומעורבת בחיי הקיבוץ ונטלה על עצמה אחריות, יוזמה, חידושים ושינויים בכל תחום בו עסקה. כיהנה בוועדות חינוך ובריאות, היתה "אקונומית", "קומונרית", סדרנית עבודה, ירקנית בגן הירק וגננת בגן ילדים ועוד, וכספרנית.
אהבתה הגדולה היתה משחק ותיאטרון. היתה מעמודי התווך של להקת "הייתוש", הופיעה בהצגות והצגות לילדים שנערכו בקיבוץ ואף שיחקה תקופה מסוימת בלהקת תיאטרון קיבוצית.
בקה ניהלה את ספריית הקיבוץ במשך 40 שנים. היתה בוחרת ספרים חדשים לרכישה, מציעה לאנשים ספרים מתאימים, מתקנת במו ידיה ספרים קרועים וכל זאת ללא השכלה פורמלית.
לאחרונה נגלה בפניה עולם תוכן חדש בעת שהתמודדה עם הכנסת מיחשוב לספריה.
בהדרגה מסרה את שרביט ניהול הספרייה לאורה, אשר המשיכה להיוועץ בה בסוגיות מקצועיות שונות.
ביחד עם ניסו אשר איתה, מאז היותם נערים, חיו בצניעות, בחיים של כבוד הדדי, חברות, ידידות והרבה דאגה האחד לשני.
בקה וניסו בנו בית חם, אוהב ומכיל לילדיהם, לנכדיהם, לנינים ולבני משפחה קרובים ויצרו קשר עמוק במיוחד עם הנכדים שבגרו בינתיים ועם הנינים שזה עתה נולדו.
היטיבה לבטא זאת רעות, הנכדה:
" שני אנשים שממשיכים לאהוב האחד את השני כל כך הרבה שנים,
שני אנשים חזקים שהקימו במו ידיהם את העולם שאנחנו חיים בו – את הקיבוץ שלנו,
שני אוהבים שהקימו משפחה גדולה ואוהבת."
בכל ערב שבת בשעה שש ניתן להבחין בבני המשפחה נוהרים כולם לעבר ביתם של בקה וניסו ומתכנסים לכוס קפה ומאפה, בורקס, מקלות מלוחים, עוגות וגלידה, שיחה ויכוח ובעיקר חברותא משפחתית.
והמקום הצר אינו צר מלהכיל את כולם.
לפני חודש מלאו לבקה 90 שנים, גיל מופלא.
בני משפחתה ערכו לה חגיגה יפה, מכובדת ואינטימית. למרות חששותיה להיות חשופה "במרכז העניינים" המסיבה לכבודה גרמה לה התרגשות רבה. במיוחד ריגשו אותה הדברים שנכתבו למענה.
המשפחה הגישה לה שי יקר מפז– חוברת ובה ברכות ואיחולים, מילות אהבה והערכה, המוגשים בכתב ידם של הילדים, הנכדים, בני משפחה וידידים.
בשבועות המעטים שחלפו מאז, רוותה גאווה, נחת ואושר מהאהבה הרבה ודברי ההערכה שנשקפו ממילות היקרים לה.
ואמרה: "כעת יש לי סיבה טובה להמשיך לחיות עד גיל מאה".
אך לא כך היה.
מצב בריאות הגוף לא איפשר לה זאת, למרות הרוח הטובה שנשבה מתוכה.
אמש, בשעת בוקר מוקדמת, נפטרה בקה מהעולם כשהיא שבעת ימים ומעשים, שלמה עם חייה, מוקפת באהבת משפחתה ויודעת להעריך את הסובבים לה.
לכם משפחה יקרה
ניסו,
אילנה, תמר ואפרים, אמנון ורבקה,
לכם, עשרת הנכדים ושלושת הנינים – לך חגי (שנמצא כעת באוסטרליה הרחוקה)
זכיתם לגדול ולחיות במחיצתה של אשה, אם וסבתא אהובה.
זכיתם לפתח קשר משמעותי ביותר ביניכם לבינה.
המטען הרב שקבלתם ממנה בחייה אותו אתם נושאים בתוככם, יגבר בודאי ברבות הזמן על צער הפרידה.
היי שלום בקה, ונוחי בשלום על משכבך.
דברי הספד / מירי רצון
חסר רכיב