חסר רכיב

ברוך מרים

ברוך מרים
-
1/1/1925-19/3/2017
שם משפחה קודםצ'זאנה
מקום לידהאיטליה
מקום פטירהקיבוץ יקום
בן/בת זוגדוד ברוך
בן זוגדוד ברוך


בס"ד

מרים ברוך ז"ל
אישה נאה, לבושה בקפידה, מהלכת בגאווה וצניעות, כמתבוננת מהצד, מברכת לשלום ונהנית לפגוש עוברים ושבים.
ביחד עם דוד בעלה ניהלה חיים של צניעות וכבוד ומשפחה בעלת ערכי מוסר ותודעה חברתית.
מרים נולדה למשפחת צ'זאנה בת להוריה לוצ'יה ומתתיהו, בתאריך 1.01.1925 . היא התגוררה עם משפחתה במילאנו.
האב היה סוחר בדים והאם גידלה את הילדים. בשנת 1929 נסע אביה לחפש עבודה באמריקה בעקבות המשבר הכלכלי הגדול.
הוא לא הצליח למצוא עבודה ושב לאיטליה. הוריה התגרשו בשנת 1932 ואמה עם אחיה נסעו למשפחתה באיזמיר שבטורקיה.
מרים ואחותה נשארו עם אביהן וגדלו בפנימייה במנזר באיטליה. בעוד אביהן דאג לפרנסה.
עם הצטרפות איטליה למלחמה ברחה עם אביה ואחותה בשנת 1940 ליוון והתגוררו במנזר.
אביה נעצר מכיוון שהיה בעל אזרחות איטלקית ויוון הייתה בצד בנות הברית. כאשר פלשו הגרמנים ליוון בשנת 1941 שוחרר אביה
והבנות נדרשו לחפש מקום מסתור מכיוון שלא אפשרו להם להישאר במנזר בתור יהודיות.
ואז, הן הסתתרו עם אביהן באתונה, ליד מטה ה S.S. , ולאחר שהלשינו עליהם נאלצו לחפש מקום מסתור אחר בעיר.
בתום המלחמה סיימה מרים בהצטיינות קורס תפירה ואפנה באתונה.
מרים חזרה לאיטליה והצטרפה לגרעין הכשרה ציוני בטיבולי בשנת 1950.
בשנת 1951 עלתה עם הגרעין האיטלקי לארץ לקיבוץ יקום.
בשנת 1952 נישאה לדוד ברוך ולהם נולדו מתי בשנת 1953 ומשה בשנת 1957.
הגרעין האיטלקי עבר לקיבוץ רוחמה והיא נשארה ביקום עם משפחתה.
שנים רבות מרים עבדה במתפרה לתפירת שמלות בקיבוץ והיתה מוציאה מתחת ידיה שמלות יפות ומדויקות כשהיא מקפידה על כל תפר ופרט.
היו שנם בהן עבדה במפעל הפלסטיק "פלסטיב".
בימים עבדה במפעל ובלילות למדה להיות מורה לתפירה, ואף סיימה בהצטיינות את לימודי ההוראה.
בתום לימודיה, לימדה תפירה בבית הספר המקצועי בשפיים, במשך שנים אחדות.
לפני עשר שנים נפטר דוד, בעלה בו היא טיפלה במסירות רבה בשנותיו האחרונות.
מרים ודוד נהגו לצאת לטיולים יומיים ברחבי הקיבוץ ולאחר פטירתו המשיכה במנהג זה וכך גם שמרה על שגרת חייה ובריאותה גם בזמנים הקשיים.
ביום הכיפורים האחרון עברה אירוע מוחי ומחצית גופה הימני שותק ואז עברה להתגורר בבית אשל.
למרות הפגיעה המשיכה לטייל בכיסא גלגלים בשבילי הקיבוץ ונאבקה לשמור על כבודה, הדרה ונועם הליכותיה. בנוסף לכך ידעה להודות לצוות,
להעיר על בגד נאה זה או אחר ולתת מלוא תשומת לבה למתרחש בסביבתה.
בתקופה זו זכיתי גם אני לתת את חלקי בטיפול במרים במטרה להקל עליה ולאפשר לה עצמאות מירבית על פי יכולתה, למרות המגבלה הגופנית.
ביום הולדתה האחרון כשמלאו לה 92 שנים,
בני המשפחה זיכו אותה בברכות רבות ומתנות ובאהבה.
וכך אמרה לי: "אני מאד שמחה ומרגישה שכולם באמת אוהבים אותי ומכבדים אותי, הילדים, המשפחה והצוות כאן בבית"
התרגשתי לשמוע זאת ממנה, כאילו פתחה עצמה מחדש אל העולם היקר לה. ואז שאלתי/ אמרתי, לה:
"אז היה שווה לך לחיות שנים כל כך רבות?!"
היא חייכה ואמרה: "נכון, באמת היה שווה" והחיוך נשאר על פניה זמן רב.
אני מרגישה שהטיפול בה בחדשי חייה האחרונים היה עבורי זכות גדולה.
תודה לכם מתי ומשה על שאפשרתם לי לתת את חלקי.
בני המשפחה מודים לצוות בית אשל על הטיפול המסור במרים:
אורסולה ואנה וצוות העובדות המסור.
כמו כן תודות לצוות המרפאה.
לכם משפחה יקרה
מתי ואניטה, משה וסוזן, נכדים ונינים
סעדתם את אמכם בנאמנות ואהבה ככל שנזקקה לכך,
מיצאו נחמה במורשת המשפחתית ובאריכות ימיה של אמכם סבתכם.
ולך מרים ולילדיך אני רוצה להקדיש את דבריו המופלאים של הרב קוק
"צריך שכל אדם ידע ויבין
שבתוכו דולק נר,
ואין נרו שלו כנרו של חברו,
ואין איש שאין לו נר.
וצריך שכל איש ידע ויבין
שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים
להדליקו לאבוקה גדולה
ולהאיר את העולם כולו".
היי שלום ונוחי בשלום על משכבך
יהי זכרה ברוך דברי הספד / משה ברוך, מירי רצון
חסר רכיב