חסר רכיב

שומכר מאיר

שומכר מאיר
-
5/4/1919-7/1/2002


מאיר שומכר
מדבריו של יצחק רוגלין:
מאירקה הלך מאתנו
היום השמונה לינואר אלפיים ושתיים אנחנו כאן, מלווים אותך עד סוף הדרך.
נפרדים מאחד החברים הוותיקים שפעל לאורך שנים לקידום הקיבוץ בכל, בעבודה, בחברה בכל שטחי חיינו בקיבוץ.
לאחרונה לא ראינו אותו בתוכנו לא בחצר ולא בחדר האוכל. בשנים האחרונות נזקק לשהייה בבית הבריאות. לפני כמה זמן ביקרתי את החברים שם הייתי גם אצלו. ביקור לא קל לכל מי שרגיל היה לראותו תמיד פעיל ומעורב בכל הנעשה בקיבוץ.
מאירקה נולד בשנת אלף תשע מאות ותשע עשרה בוילנה, העיר שכונתה "ירושלים ד' ליטא". גדל בבית יהודי, ציוני, למד בבית ספר "תרבות", אלה, הבית ובית הספר עזרו לו מאד כשהגיע ארצה, ולקיבוץ.
בגיל צעיר מאד הצטרף לתנועת הנוער "השומר הצעיר", תחילה כחניך אחר כך כפעיל, השתלב בהדרכה.
כשפרצה המלחמה בשנת 1939ה הגרמנים כבשו את העיר וריכזו את היהודים בגטו. כאן נפגשו מירה ורבין, יצחק רוגלין, לייבקה, אריה דיסטל ז"ל, ויחד הצטרפנו בגטו וילנה, לארגון הלוחם של המחתרת שקמה בגטו. אחרי שנתיים קשות מאד בגטו, הארגון החליט לצאת אל יערות "נארוצ'" כמאה וחמישים קילומטר מהעיר, אחרי הליכה של שבעה לילות הליכה, ביום היינו במסתור, הלכנו בדרכים ללא דרך, עד שפגשנו את הפרטיזנים, ומאירקה ואני, הצטרפנו לפרטיזנים ואת כל הקרבות הקשים נגד הגרמנים לחמנו ביחד בערך כשנה וחצי.
כאשר השתחררנו מהצבא, חזרנו לעירנו, לוילנה, מתוך שבעים אלף היהודים שחיו בה, פעלו ויצרו בכל שטחי החיים, היינו עכשיו שרידים בלבד. הצטרפנו לארגון ה"בריחה", ארגון שהיה במחתרת, בזמן הסובייטים, ופעל למען קידום העלייה לישראל. עיקר תשומת הלב היתה הצורך הדחוף להוציא, בהקדם האפשרי, את בני הנוער החלוצי מליטה ולטביה ולעשות הכל למען להקדים את עליתם, לארץ ישראל, בדרך לא דרך, בדרכים קשות, אי- לגליות.
כמי שהיה בעל אזרחות פולנית, ניצלנו מאירקה ואני וכל מי שהיה אזרח פולני עד למלחמה, את האפשרות הראשונה שנקרתה בדרכו ושבנו לפולין, שם נפגש מאירקה עם יפה, אותה הכיר עוד מהימים בהם היו יחד בווילנה.
בפולין התישבנו כולנו בלודז', עיר שבה התרכזו כל מי שנותר אחרי הגיהינום, הקימו מחדש קיבוצי הכשרה, כהכנה לעלייה.
עמ' 2
כעבור כשנה בערך, מאירקה ויפה יחד עם חברים נוספים, חיפשו דרך להגיע ארצה בהקדם האפשרי, וכך עלו על אנייה אי-לגלית בשם "פן-יורק" בשנת 1948, בהיותם בדרך, בלב- ים, התבשרו על מלחמת השחרור, ושם האונייה שונה מ"פן-יורק" ל"קוממיות".
הגיעו ארצה אחרי הכרזת המדינה באותה השנה. הם הגיעו ישר לקיבוץ יקום, הצטרפו אל חבריהם, מימי הגטו, שהקדימו לעלות, הגיעו ארצה לפניהם, וכבר היו חברים בקיבוץ יקום. הודות ליפה שהייתה בהריון, הם "זכו" במגורים משופרים, שהיו לנו באותם הימים.
תרומתו של מאירקה בקיבוץ היתה רבה, ובולטת בכל השטחים. תחילה בחקלאות. הוא התחיל בעבודה בגן-ירק יחד עם מורדו, אחר כך יזם עם שלום ינקלביץ' ויחד הקימו ועבדו בענף חדש, בחממות לפרחים. קשה למנות את התפקידים הרבים בהם פעל. שנים רבות היה המשווק ב"פלסטיב", בתנאים קשים, שונים מאלה הקיימים היום. בכל מה שעשה הוכיח מסירות ונאמנות.
עד לאותו היום שבו קיבל התקף לב, ובאו הניתוח, והאישפוזים הרבים, ומאז ראינו אותו פחות ופחות בחצר הקיבוץ.
בעיקר בלט חסרונו בחדר האוכל, הוא נעדר מהשולחן הקבוע, מה"פרלמנט", כך היינו מכנים את השולחן בו ישבנו ובזמן הארוחה היינו "פותרים" את הבעיות שעמדו ברומו של עולם.
מאירקה הספיק לכהן בהרבה וועדות ותפקידים. בכמה קדנציות היה סדרן עבודה, תפקיד קשה, ורציני בקיבוץ עם הצרכים והבעיות של פעם, היה מרכז קניות, ועוד, ופעיל בוועדות שונות בקיבוץ.
מאירקה נתן למשפחתו, ולנו, את כל מה שהיה לו , מה שהיה ביכולתו לתת. והוא מימש את הפסוק:"ואהבת לרעך כמוך"
אנחנו נפרדים מחבר שדמותו, וכל מעשיו יישארו חקוקים בכל פינה כאן בקיבוץ.
מאירקה השאיר אחריו את יפה, רעייתו הנאמנה והמסורה לו לכל אורך הדרך, בנות ונכדים.
לכם, ליפה, לבנות ולנכדים, לבני משפחה, ידידים, גם מחוץ לקיבוץ, שאהבו והוקירו אותו, מאחלים כוח להמשיך, ולזכור יחד אתנו, את האדם היקר שהיה ואיננו עוד אתנו.
ינעם לך אפרך מאירקה, יהיה זיכרך ברוך.

חסר רכיב