חסר רכיב

דיסטל הלה

דיסטל הלה
-
15/1/1926-22/11/2016
מקום לידה09/11/2016
מקום פטירהקיבוץ יקום
בן/בת זוגאריה דיסטל
בן זוגאריה דיסטל


דיסטל הלה (מרים)
בשנות ה – 50  עם גלי העלייה מפולין החליטה הלה לעלות לארץ. בשנת 1957 הגיעה ליקום עם איה, ביתה בת השנתיים, כדי לחבור אל פישל פיינברג, בן דודה.
כאן ביקום למדה באולפן לעברית שהתקיים באותן שנים.
בתוך זמן קצר למדה היטב את השפה.
הלה נולדה לפני 91 שנים בעיר לודג', פולין, להוריה ורושק'ה ומיכאל צוקרמן. המשפחה עסקה בבורסקאות והיתה בעלת בית חרושת לעיבוד עורות. משפחה עשירה שניהלה חיים של כבוד.
במלחמת העולם השנייה נלקחו אחיה ואביה מיכאל על ידי הגרמנים, ולא נודע גורלם. הלה ואימה הסתתרו אצל אשה פולניה וכך ניצלו. את מה שעבר עליה בתקופה זו נצרה עמוק בתוך ליבה ולא סיפרה לילדיה. 
בתום המלחמה נישאה לאיש, ממנו התגרשה לאחר זמן.
בתוך זמן קצר גם פגשה בליבק'ה שהיה רווק מבוקש, הם התאהבו ונישאו.
הלה השתלבה במהרה בקרב קבוצת החברים של ליבקה, כולם יוצאי פולין, שורדי השואה והיתה חלק בלתי נפרד מהם. בינם לבין עצמם נהגו לדבר באידיש ולעתים אף בפולנית.
הלה וליבקה הולידו את דליה ז"ל ואת יאיר ייבדל לחיים ארוכים ואף זכו ל 7 נכדים.
ביתם היה חם ומטופח, ריח התבשילים ומיני המאפה היה מפתה ומזמין. זכורים לי לטוב מאפה "החרוסטים" אותם נהגה להכין לילדים בסוכות וגם עוגות הטורט "לייקעך" הטעימות.
במהלך שנות חייה בקיבוץ עבדה בעיקר במטבח כולל ניהול המטבח תפקיד שהיה קרוי אז אקונומיה. הלה עבדה כאקונומית הרבה שנים והכניסה שינויים רבים למען החברים כמו, מתן לחמניות בארוחת הבוקר, סוגי מנות בשר מגוונות, גלידה ועוד, תמיד ברוחב לב ומתוך חשיבה על רווחת האנשים.
חידושים אלו עלו לה ביוקר כי נאבקה עם רכז המשק על התקציב ולעתים אף התמרדה ו "זרקה את המפתחות" מתוך כעס על התקציב הבלתי אפשרי...
היו גם שנים בהן עבדה בחינוך כמטפלת בפעוטון. חניכיה זוכרים היטב עד היום את חום ליבה והשמחה בלהיות בקבוצה של הלה (ענבל, ניר, יובל ועוד שכיום הם בני חמישים).
בהמשך הדרך – ניהלה את המרכולית שהיוותה חידוש מרענן עבורנו החברים, מקום בו יכולנו לקנות מוצרי מזון באופן פרטי. תמיד התקבלנו אצלה בסבר פנים יפות ובשיחת רעים קלה.
הלה וליבקה נהגו ללכת יחד חבוקים יד ביד או יד על השכם. לילדי הקיבוץ היה משחק בו הם הולכים חבוקים כמוהם ושרים "הלה וליבקה."
אולי מתוך חייה שספגה בפולין בבית משפחתה האמידה  היו הליכותיה יוצאות דופן במקצת בסגנון החיים של אז. כוונתי בעיקר ללבושה המטופח, נעלי העקב, אודם על השפתיים, גבות סדורות. אי אפשר היה לפגוש בה ללא מאפיינים אלו. ובהקשר לתקופה ההיא אין להקל בכך ראש.
יחד עם זאת היא ניהלה אורח חיים ספורטיבי, נהגה לשחות בכל בוקר, יצאה להליכות, בעבר כשהתנהל חוג לגלישה על סקטים, היא השתתפה, התלהבה, נפלה וקיבלה שבר מסובך ברגלה. השבר שהסתבך הותיר אותה עם צליעה קלה.
היו שנים בהן השתתפה בפעילות הועד למען החייל במועצה האזורית. יחד עם חברותיה היו נוסעות למחנות הצבא בכל קצוות הארץ להביא חבילות לחיילי "הגדוד המאומץ".
ישיבות של הועדה היו מתכנסות בביתם של הלה וליבקה וזוכות שם לאירוח לבבי וטעים.
בשנת 2000 נפטר ליבקה חברה לחיים. מותו השרה עליה אבל כבד ומאז החל מצבה הכללי להידרדר. בצד בריאות גופנית טובה, היתה שומרת אירועי צער וכאב עמוק, עמוק בתוכה.
11 שנים חלפו מאז נאלצה לעבור להתגורר בבית הסיעודי בית-אשל, כיוון שלא יכלה יותר לנהל את חייה באופן עצמאי. גם כאן זכתה לאהבה מצד צוות המטפלים וליחס של כבוד.
על כך מודה המשפחה לצוות המטפל, בכל ליבה.


לכם משפחה יקרה, איה יאיר הנכדים והנינים
זכיתם לחיות עם אם וסבתא ממנה ניתן היה לספוג ערכי חיים של יושר, הגינות, נאמנות, חריצות ואך טוב.
ובכך תנוחמו.

הלה יקרה,
זכית לחיים של כבוד בצד זמנים של סבל ומכאוב,
נזכור אותך
זקופת קומה, מטופחת, מאופרת, לבושה בקפידה, מהלכת בזריזות, קשובה לסביבה, חרוצה, נאמנה, נעימת הליכות, מלאת כוחות ועשייה –
זאת דמותה של הלה, כפי שהיא צרובה בזיכרוני.
כעת, תהיי ברוכה
ונוחי בשלום על משכבך,

מירי רצון / דברי הספד
יקום, 11.11.2016


חסר רכיב