חסר רכיב

יצחק רוגלין

יצחק רוגלין
-
1/2/1919-15/7/2016
מקום פטירהקיבוץ יקום
בן/בת זוגחנה
בן זוגחנה רוגלין


יצחק רוגלין ז"ל -
01.02.1919 - 15.07.2016
יצחק רוגלין נולד בשנת 1919 בעיר וילנה אשר בפולין לאביו חנן-ברוך ולאמו שרה-חיה. בן אמצעי אח לציפורה המבוגרת ממנו ולפסיה הצעירה.
את לימודיו התחיל בחדר אך תוך תקופה קצרה עבר ללמוד בבית ספר רגיל בשכונת מגוריו. בהמשך למד בגימנסיה הריאלית שבה שפת הלימוד הייתה עברית. בעת לימודיו השתמש הרבה בספרייה המרכזית היהודית שנודעה בשם סטראשון בה ניתן היה לקרוא ספרים בעברית וביידיש ותרגומים מהספרות העולמית.
הבית היה בית מסורתי שומר מצוות וחגי ישראל. עם הגיעו לגיל מצוות הפסיק יצחק ללכת לבית הכנסת והצטרף לשורות קן השומר הצעיר שנפתח באותה עת בשכונת מגוריו. יצחק הצטרף לגדוד "הירקון" ופעל בו עד שיצא להכשרה בעיר צ'נסטוחובה בדרום פולין בשנת 1938. במקום זה תפסה אותו המלחמה, ולאחר טלטולי דרך רבים הצליח לחזור לעיר הולדתו וילנה.
שנתיים שהה יצחק בגטו שם הצטרף לארגון הלוחם ppo במסגרתו יחד עם רבים אחרים עבר ליערות ולחם בשורות הפרטיזנים, בעוד כל יתר בני משפחתו נספו.
עם שחרור האזור ע"י הצבא האדום גויס אליו יצחק ובמשך שנה וחצי שירת באזור וילנה. בעודו במדי הצבא הקימו יצחק ועוד מספר חברים את מחתרת "הבריחה" שמטרתה הייתה להוציא מליטא ולטביה לפולין את הנוער הציוני. בדרך לא דרך הם הצליחו להוציא קרוב ל- 400 יהודים. עם שחרורו מהצבא עבר יצחק לפולין, הגיע לעיר לודז' שם הוא ממשיך בפעילות מחתרת "הבריחה" בעיקר בהכנת תעודות יציאה לחברי הקיבוצים של התנועה לכיוון אוסטריה וגרמניה ומשם לאיטליה ולארץ ישראל. עם תום שנה הוא עוזב את פולין ומתחיל במסע ארצה, מגיע לצרפת ובנמל מרסיי עולה על אוניית מעפילים יוונית וביולי 1947 הוא מגיע לארץ ומצטרף לקיבוץ יקום שנימצא כבר על אדמות ואדי פאליק.
בקיבוץ פוגש יצחק את חנה והם מקימים משפחה. נולדים להם ילדיהם חנן שלמה ורבקה.
בשנותיו הראשונות בקיבוץ עובד יצחק בחקלאות בפלחה בשדות רוחמה ובפרדס. בהמשך היה מרכז קניות, שימש במשך שתי קדנציות כגזבר ותקופה מסוימת אף כגזבר של קיבוצי השומר הצעיר. לאחר מכן ניכנס לעבוד בפלסטיב במחסן ומשם עבר להנהלת החשבונות של המפעל שם עבד עד יציאתו לפנסיה בגיל 80.
המשפחה התרחבה עם נישואי הילדים , ליצחק וחנה נולדו 10 נכדים ונין אחד.
בפברואר שנה שעברה נפטרה חנה. יצחק המשיך להיות עצמאי בביתו ויכולנו לראות אותו נוסע בקלנועית ברחבי הקיבוץ. במלאת שנה למותה של חנה נראה כי משהו נשבר בו. מצבו הדרדר והוא ניכנס לבית אשל לפני כשלושה חודשים. את ימיו האחרונים העביר בבית אשל מוקף במשפחתו ונתון לטיפולן המסור של העובדות.
בשנות המלחמה , בעודו בגיטו ואח"כ ביערות כתב יצחק שירים בשפת היידיש. השירים תורגמו לעברית ע"י שלום לוריא מרצה לעברית מאוניברסיטת חיפה. וכך כותב יצחק באביב 1942 "היום והלילה אמורים להיות שלי ושלך, ההיום והמחר , האביב – הוא סמל החיים והחירות, הוא חייב להיות שלנו, וכך יהיה."
לחנן, שלמה, רבקה וכל המשפחה - תנוחמו בחיים הארוכים, מלאי העשייה והחירות שזכה בהם יצחק .
יהי זכרו ברוך.
דברי הספד / חגית רז

חסר רכיב