חסר רכיב

שריד אסתר

שריד אסתר
-
28/12/1928-6/2/2009
שם משפחה קודםחמיאל
מקום לידהפולין
מקום פטירהקיבוץ יקום
בן/בת זוגיחיאל
בן זוגיחיאל שריד


אסתר שריד
בת רבקה ואליהו חמיאל
נולדה בוארשה, פולין, 28.12.1928
עלתה לארץ - 1948
נפטרה ביקום – 06.02.2009
בן הזוג – יחיאל
הבנות – מלכה ותמר
אסתר שריד (28.12.1928 – 6.2.09)
אסתר שריד נולדה בוארשה בשנת 1928 להוריה רבקה ואליהו חמיאל.
עם פרוץ מלחמת העולם השניה נדדה המשפחה, לרוסיה הלבנה,
וכשהמלחמה הגיעה עד לשם, המשיכו בנדודיהם ונסעו לאוזבקיסטן.
באוזבקיסטן, גויס האב לצבא הרוסי.
האם, רבקה ליוותה אותו ובשובה הביתה פסעה ברגל שעות ארוכות בגשם שוטף ובקור. כתוצאה מכך, הצטננה, חלתה ונפטרה בתוך 24 שעות.
וכך מספרת האחות טובה שהיתה בת 4 באותו זמן :
"אמא ליוותה את אבא לצבא וחזרה ברגל בגשם שוטף ובקור עז. היא התקררה וחלתה ותוך שעות ספורות מתה. עמדנו שלושת הבנות לידה והיא מתה בזרועותיה של אסתר.
אסתר היתה בת 11 והיא בכתה מאד. אני שהייתי ילדה קטנה לא באמת הבנתי מה קורה ואני זוכרת בעיקר את הבכי של אסתר.
אחר כך אבא חזר מהצבא".
לימים סיפרה אסתר ששכנים גויים שמעו את קולות הבכי וכשראו מה קרה איימו עליה שאם לא תפסיק מייד לבכות, יכניסו אליה כלב גדול לבית. אסתר נבהלה מאד.
אסתר בת ה 11, כאחות הבוגרת לשתי אחיותיה הקטנות טובה וזלדה, לקחה אחריות וטיפלה בענייניהן.
האב, אליהו, עבד לפרנסתו במטע תפוחים אצל אחד האיכרים ואסתר עבדה בכרם.
"יום אחד", מוסיפה טובה ומספרת, אבא אמר שנוסעים והגענו למקום אחר.
שם הוא סידר אותנו בבית יתומים והיה בא לבקר אותנו לעתים קרובות".
בבית היתומים נהנו הבנות מחברת ילדים אחרים והיו מרבות לשחק. אסתר קשרה יחסי ידידות עם בנות רבות. עם חלק מהן שמרה על קשר לאורך כל השנים.
לאחת מחברותיה שם, היתה אמא. אסתר אהבה מאד לבקר בביתה, בית שיש בו אמא.
בכלל היא נחשבה במשפחתה לילדה מפונקת, בררנית באוכל, אף פעם לא רוצה לישון.
"תעצמי כבר את העיניים ותשני" היתה נוהגת אימה לומר לה.
עם זאת, שרדה את קשיי החיים ובמשך שנים רבות לקחה אחריות על אחיותיה הצעירות "גידלה" אותן ודאגה להן במסירות רבה.
אבא והאחיות טובה וזלדה הגיעו לארץ כל אחד בנפרד. זלדה עלתה באוניה המפורסמת אקסודוס.
אבא, נשא אשה אחרת ונולדו להם בן ובת. הם חיו בתל אביב.
את יחיאל, פגשה בסוף המלחמה בהיותה בת 18, "בקיבוץ" באוזבקיסטן.
אסתר ויחיאל עלו לארץ עם "הקיבוץ", הגיעו לקיבוץ מסילות ומשם לנעמן (כפר מסריק של היום), יחד עם דב ורינה ולדמן, חנה ויוסף פרלמוטר, דוד הירש, יחזקאל קמחי ועוד.
ב1948 הגיעו כגרעין לכאן, ליקום.
אסתר ח' (שילוב בין חמיאל וחדשה) קראנו לה שנים רבות.
ביחד עם יחיאל, בלי אמא, בלי משפחה גרעינית תומכת הקימו את ביתם המשותף ונולדו להם 2 בנות, מלכה ותמר.
אסתר ויחיאל זכו לנכדים, ילדיהם של מלכה ותמר, ואסתר אף זכתה לנינים.
יחיאל, נפטר לפני 12.
הנכדים אהבו מאד את הסבים והרגישו את יציבות הבית והמשפחה, באמצעותם.
סיון הנכדה מספרת: הבית של סבתא שלי היה תמיד פתוח בשבילי. סבתא הבינה לרחשי לבי גם מבלי שהייתי אומרת לה בדיוק מה קורה ומה אני מרגישה.
גם כשהגעתי אליה כעוסה ונרגזת הייתי יוצאת אופטימית".
במשך מרבית שנות חייה בקיבוץ עבדה אסתר בחינוך.
תחילה בגיל הרך, אחר כך בחברת הילדים וכשגדלו הילדים עברה איתם למוסד, לגיל הנעורים והתמידה עם קבוצה זו עד סיום י"ב.
בהמשך, עבדה כמטפלת בחברות נוער ובסוף אף קלטה– 3 קבוצות של נערים ממכסיקו שבאו לכאן לתקופות הכשרה של חצי שנה, כמטפלת וכאיש קשר עם הקיבוץ.
תמיד עבדה בתוך מסירות, אחריות והתמדה – כערכי חיים בסיסיים.
וכפי שבנותיה תמר ומלכה אומרות: "עבדה מעבר ומעל למעבר ליכולות שלה ופעמים רבות על חשבון צרכי המשפחה."
דומה הדבר כאילו במעשיה והתנהלותה
פיצתה את עצמה על ימי ילדותה, נעוריה וביתה
שאבדו לה אי שם במלחמה האכזרית,
בכך שהעניקה לעצמה ולחניכיה חיי נעורים תוססים, תחושת בית חם ויציבות.
בקרב החברים הוותיקים בני גילה נחשבה אסתר "לצעירה", כי היתה צעירה בכ 8 שנים מיתר חברי הקבוצה. תדמיתה כצעירה ליוותה אותה כל חייה.
אסתר טיפחה יחסי ידידות חמים עם שכנותיה בסביבה. היתה מקובלת ואהובה, ידועה כחברה טובה, כמי שניתן לשוחח איתה גם באינטימיות, מוכנה לסייע ולהגיש עזרה בכל עת.
עם זאת, בדרך כלל היתה סגורה, ופתחה בפני חברותיה הקרובות צוהר צר ביותר אל חייה הפנימיים.
פעמים רבות אף הקרינה תחושה כאילו אינה שבעת רצון ויש משהו שתמיד מפריע לה.
מערכות של שכנות וידידות כאלו, הופכות במציאות החיים שלנו, לידידות רב-דורית.
דור הבנים והנכדים משתלבים לתוך מערכות יחסי השכנוּת והחברוּת שיצרו ההורים.
לכן, האבדן, החסר והצער פוסעים לעבר דור הבנים והנכדים
שיחסי השכנות הם חלק מבית ההורים – סבים שלהם.
"בבית שורשים" התבלטה כקפדנית ודרשנית לטיב עבודתה.
חברותיה דאגו לה בכל יום בו אחרה להגיע "לעבודה" ולהתעמלות היומיומית.
בשנתיים האחרונות בריאותה התרופפה.
החיים עצמם דרשו ממנה מאמץ פנימי ופיזי רב מאד, כדי לשרוד בכל יום, בכל דקה ובכל נשימה מחדש.
גם תמיכת הבנות והנכדים, והאור שהביאו לחייה הנינים הקטנים, לא הספיקו.
אולי התעייפה ממאמץ החיים.
אסתר שריד – לא שרדה יותר.
כך בשיבה טובה, בת 80 במותה, חיה את חייה מתוך אופטימיות ותקווה.
היתה מרוצה מהשינוי באורחות החיים בקיבוץ, עם ההפרטה, ולמדה לנהל את חייה במציאות המשתנה.
כעת המעגל נסגר.
אסתר נפטרה בחטף, בזרועותיה האמונות של רינה, שכנתה וחברתה ובטיפולה של הבת תמר, ממש כשם שאמה שלה מתה בזרועותיה שלה בעודה ילדה רכה.
לכם
מלכה וויקטור, תמר וגבריאל
הנכדים ובני זוגם,
הנינים,
האחיות והאח
וכל בני המשפחה
לעתים, רק לאחר שמעגל חיים נסגר בשלמותו, ניתן להבין לעומקם מהלכי חיים שהניעו אדם במרוצת חייו.
אסתר
הייתה משמעותית בחייה לכם ולאנשים רבים נוספים.
ביחד עם יחיאל וכך גם לאחר מותו,
העניקה לכם את המיטב שהיה ביכולתה לתת.
ביתם היה חם ויציב, פתוח ומקבל, בעל ערכי חיים אמיתיים.
מורשת זו היא היא בסיס חיים ראוי, שניתן לשאת אותו לאורך כל הדרך.
היי שלום אסתר
נוחי בשלום על משכבך.
דברי הספד / מירי רצון
חסר רכיב