חסר רכיב

שפסלס אמנון (קופל)

שפסלס אמנון (קופל)
-
22/12/1919-27/6/1993
מקום לידהגרמניה
מקום פטירהקיבוץ יקום


קופל (אמנון) שפסלס
קופל עלה מגרמניה לארץ לפני 60 שנים.
ילדותו עברה עליו בעיר וילנה, פולין באותם ימים. מווילנה נסעה המשפחה לברלין, לאחר שאביו יהודה התבסס שם ויכול היה לצרף את שאר המשפחה, אמו אסתר ואחיו הצעירים מרים והייני. בני המשפחה הגיעו לגרמניה בתקופת עליית הנאצים לשלטון, ולאחר מספר שנים עלו לארץ.
עוד בפולין השתייך קופל לתנועת נוער ציונית, ובגרמניה היה חבר בתנועת השומר הצעיר קופל אף הקדים את שאר המשפחה ובאוגוסט 1935 עלה לארץ עם חברי קבוצתו במסגרת עליית הנוער . לאחר 3 שנים של לימודים והכשרה בקיבוץ מרחביה, התאחדה הקבוצה עם קבוצות נוספות מהתנועה והקימו את קיבות ארץ ישראלי ד' בחדרה. עד להקמת הקיבוץ ב 1947 בואדי פאליק, יקום.
אלו אולי העובדות היבשות, אבל הן גם השנים הגורליות לעיצובו של קופל האיש, האבא והסבא שהכרנו ואהבנו. נטייתו לעזור לזולת בוודאי נעוצה באותן שנות ילדות כשאביו היה מחוץ לבית והוא כבכור הילדים היה אחראי לאחותו ואחיו הקטנים בזמן שאמם דאגה לפרנסה. קופל תמיד ראה עצמו מחויב לעזור למשפחתו ברגעי קושי ומשבר והקדיש לכל אחד לפי תורו, את מירב זמנו מאמציו, על אף שלא תמיד זכה להערכה ותודה.
לקופל היתה אינטליגנציה טבעית, תבונה לנתח מצבים שונים ולשאול שאלות לשם העמקת הבנתו בכל עניין בו עסק. ומעל לכל היתה לו עין בוחנת להכיר כל אדם. הוא ידע לאפיין את הזולת גם אם לא תמיד היתה לו סבלנות למי שהיו מאריכים בדברים יתר על המידה.
בשנים הרבות בהן עבד בלול הגיע להישגים מקצועיים גבוהים הודות למסירות, התמדה וסקרנות שהביאו אותו לקריאה בכל חומר עיוני שעסק בתחומי לול וגידול עופות.
גם ביחסיו עם אנשים היה סקרן ונהג לשאול שאלות כדי להכיר ולדעת עוד ועוד. תמיד הצטערתי על כך שמסיבות חייו מנעו ממנו לימודים מסודרים. יחד עם זאת היה לו דמיון עשיר. לעתים קרובות צחקתי עליו ואיתו על כך שעם דמיון כמו שלו וכושר האלתור הוא בזבז תכונות של סופר.
כשמשפחתנו הקרובה גדלה , נולדו הנכדות והנכד לא היה גבול לאושרו. אבל, השנים האחרונות לחייו כשהחריף מצבו הבריאותי, לא היה מסוגל להקדיש להם מזמנו ומכוחו כפי שבאמת היה רוצה.
בתקופות שלא נסע לבקר את הנכדים, הפיצוי שלו היה לשמוע ממני את הסיפורים על הנכדים, בחזרתי מהעיר.
בשנתיים שחלפו מאז מותו, מצאתי עצמי לא פעם חושבת: למי אני אספר את החוכמות שלהם, את משפטי החוכמה שנאמרו על ידם, וריגשו אותי או הצחיקו וזה חסר לי מאד.
בשנתיים אלו כאשר קרו בקיבוץ דברים שונים שמחים או עצובים, חשבתי לא פעם שאני רוצה לספר על כך לקופל, ואי אפשר היה....
28.6.1995 / שולה שפסלס, במלאות שנתיים לפטירתו של קופל

חסר רכיב