חסר רכיב

שגיב שאול

שגיב שאול
-
28/1/1924-7/10/2014
מקום לידהגרמניה
מקום פטירהקיבוץ יקום
בן/בת זוגבתיה
בן זוגבתיה שגיב


שאול שגיב
גבה קומה, צנום, בעל שער שחור כסוף שופע, צעדיו קלילים וזריזים
כך בהיותו בן תשעים שנים, הלך לעולמו.
שאול נולד בקלן, גרמניה בשנת 1924 להוריו אמילי ושלמה זיגל ואחיותיו מרגוט ורות. את שמו מהבית, פאול, החליף לשאול לאחר עלייתו לארץ.
תקופת ילדותו ונעוריו היתה בצל עליית הנאצים לשלטון ומלחמת העולם השניה.
כאשר עלו הנאצים לשלטון, הוריו חשו בסכנה הקרבה ועקרו עם כל המשפחה להולנד לעיר ארנהם arenhem , שם היו לאביו קשרי מסחר קודמים. שאול היה ילד בן תשע באותה עת ועל אף מראהו השונה שחום עור ושערו הכהה השופע, השתלב במהרה בין חברת הילדים והסתגל לסביבה החדשה. כך את כל שנות החינוך עבר למעשה בהולנד.
כנער הוא התלהב מהרעיון הציוני להקמת עם נורמלי בארץ ישראל והשתוקק לעזוב את בית ההורים למען מטרה זו.
בהיותו בן 16, כדי להציל עצמו הפסיק לימודיו בבית הספר הלך לאיינצל הכשרה, ועבד אצל איכר בכפר שנתן לו מחסה לזמן מה.
כשהסכנה הגיעה גם לכפר עזב והסתתר עם חברים במסתור חפור ביער בתנאי הישרדות קשים, שם נתפס על ידי הגרמנים והועבר למחנה מעבר וסטבורג. לימים סיפר שלמרות הקור העז ששרר במחנה נהג שלא לחבוש כובע, כדי להפגין את התנגדותו לגרמנים ושלא להסיר את כובעו בפניהם.
במחנה היה בין האנשים הפעילים והמובילים. בעזרת המחתרת ההולנדית, בתושייה ותעוזה ותחכום רב הצליח לברוח מהמחנה.
במסע מפרך במיוחד, בתנאי הישרדות וגבורה ואומץ ולמען המטרה של בריחה מהגרמנים והגעה לארץ ישראל, חצה את הרי הפירנאים הגובלים בין דרום צרפת לברצלונה, ספרד ביחד עם קבוצת חברים.
כשהגיע לברצלונה (1942) הרגיש שזהו המקום בו נולד מחדש, מקום בו הוא חופשי מהמחנה, מהגרמנים ומהמלחמה.
כל הקבוצה ההולנדית שמנתה כ- 150 אנשים הגיעה לארץ וכאן נחלקה בין 3 תנועות ההתיישבות: הקיבוץ הארצי, הקיבוץ המאוחד והקיבוץ הדתי. הקבוצה אליה השתייכו חברי יקום לעתיד, נשלחה לקיבוץ הזורע.
כשהגיעה הקבוצה ליקום אחד הקונפליקטים עם חברי הקיבוץ היה סביב העישון, שהיה אסור עד אז בקיבוץ. חברי הקבוצה ההולנדית שהורגלו בעישון במהלך שנות המלחמה דרשו היתר לעשן ולאחר דיונים רבים, בקשתם התקבלה. שאול שהיה ידוע כמעשן כבד הצליח להפסיק לעשן רק בגיל מבוגר ובלחץ הילדים שבגרו. ואז, החליט והפסיק ביום אחד. וזאת בדרכו המיוחדת של החלטה נחושה ועשייה.
היכרותם של שאול ובתיה היתה מקרית ביותר. בתיה ביקרה בקיבוץ חוליות (שדה נחמיה) והתבקשה על ידי אחיה למסור דרישת למכר שלו בשם שאול זיגל ששהה בעת הזאת שם בקיבוץ. בתיה שהיתה בת 161/2 למדה במקווה ישראל באותו זמן ושאול הבטיח שיבוא לבקרה שם. בתיה מספרת איך היתה מסתכלת כל הזמן לכיוון השער של הכפר כדי לראות האם באמת הגיע.... והשאר היסטוריה, כמו שנהוג לומר היום.
בתיה ושאול הקימו ביתם ביקום והולידו 3 ילדים, אלדד מרב ויוחאי וזכו אף ל 7 נכדים.
מהשנים בהן סיימנו כל אירוע חגיגי בקיבוץ בריקודים שאול ובתיה זכורים לי כרקדני ולס משובחים.
בקיבוץ מילא שאול תפקידם מרכזיים.
עיקר שנות עבודתו היו ברפת. היה בין מקימי הרפת ומרכזה וכמומחה בעל שם ארצי הוביל אותה להישגים ברמה ארצית.
בנוסף, כיהן כרכז משק וכמזכיר קיבוץ, ורכז תרבות.
כתחביב, עסק בצילום וביחד עם חברו חנן פלורסהיים ייסדו את יומן השנה השנתי המוקרן במסיבת ראש השנה בקיבוץ. היומן נקרא בהתחלה "יומן-יעק'ה" בגלל מוצאם המשותף של שאול וחנן.
בהתחלה היומן היה מבוסס על שקופיות ובהמשך על סרטי סופר 8 ולאחר מכן עברו לוידיאו. מאז ועד היום יומן השנה הפך להיות מוסד בפני עצמו, גם לאחר ששאול וחנן העבירו את השרביט לידי צעירים מהם.
כאיש החלטי נחוש ובעל יכולת חשיבה אנליטית יכול היה ללמוד בכוחות עצמו להתקדם עם הטכנולוגיות המשתנות חדשות לבקרים גם בגיל מבוגר וגם להתמודד עם תחום המחשב.
לאחר שלמד לכתוב במחשב, החליט לכתוב את סיפור חייו על המסע לחציית הרי הפירינאים והוציא לאור ספר מרתק בשם "קטרים מושכים קרונות". הספר זכה לתרגום ל 3 שפות נוספות: הולנדית, גרמנית ואנגלית. לאחר שנהנה מהכתיבה כתב ספר נוסף, רומן בשם "נפלה מהשמים" אותו הקדיש לילדים הרכים אשר המלחמה השאירה בהם צלקת נפשית עמוקה.
שאול ובתיה נהגו לטפח את הקשרים עם חבריהם מקבוצת ההולנדים, כפי שהם מכונים אצלנו, אירוח בביתם, ציון ימי הולדת של חברים וכדומה. החברות בין חברי הקבוצה מאז ועד היום הם כיחסי משפחה לכל דבר. מרבית חברי הקבוצה הגיעו לארץ ללא משפחתם והשתייכותם לקבוצה זו מילאה עבורם תפקיד חשוב. משפחתו של שאול עצמו ניצלה הוריו ואחיותיו הגיעו לארץ. כך גם משפחתה של בתיה. ובכל זאת היתה להם התבונה לטפח את קשרי החברות הללו.
בדעותיו הפוליטיות היה שמאלני צרוף והאמין באפשרות לקיומו של שלום בינינו לבין שכנינו.
עד יומו האחרון עצמאותו היתה חשובה לו, היה צלול במחשבתו וברוח גבורתו מימים עברו, הצהיר שנלחמים עד הסוף ולא מוותרים. כך הרגיש כמחזק את רוחו ואת רוחם של בתיה וילדיו.
לכם
בתיה, אלדד מרב ויוחאי והנכדים
על אף תחילת חייו בצל המלחמה הצליח לעבור לחיים חדשים של הקמת יישות חדשה ויצירה במשפחתכם, בארץ ובקיבוץ. את שנות חייו הקשות המיר בחיים מרתקים, מעניינים ובעלי משמעות רבה.
בכך תנוחמו
היה שלום שאול, ונוח בשלום על משכבך.
דברי הספד / מירי רצון
חסר רכיב