חסר רכיב

רצון אבישי

רצון אבישי
-
8/8/1935-13/4/2012
מקום לידהתל אביב - ישראל
מקום פטירהקיבוץ יקום
בן/בת זוגמירי


רצון אבישי ז"ל
בן שולמית ויהודה
נולד בתל אביב
נפטר ביקום
בת הזוג – מירי
הילדים – יפתח, גלעד, יודפת אופנהיימר, אפרת לוין
אבישי רצון 08.08.1935 - 13.04.2012
אבישי נולד בתל אביב בשנת 1935 להוריו שולמית ויהודה.
בהיותו בן 3 שנים נפטרה אמו והותירה איתו את אביו ואחיו התינוק. האב התחתן בשנית ולמשפחה נולדו עוד 6 אחים ואחיות.
בהגיעו לגיל 17 החליט אבישי, שהתחנך בקן השומר הצעיר, כי הוא רוצה לשרת בנח"ל והצטרף לגרעין פלד ביקום, שהתעתד להשלים את הקיבוץ.
במהלך השרות הצבאי שרתו בני הגרעין בקיבוצים כרמיה ויד מרדכי ובסיום השקות חזרו לקיבוץ יקום אותו אמורים היו להשלים.
מהשנים הראשונות ביקום, ובמשך שנים רבות, עבד אבישי בחקלאות וניתן היה לראותו יוצא מדי בוקר אל השדות עם צוות גידולי השדה. לילות ארוכים של זריעה, העברת קווי השקייה, ימים ארוכים של קטיף כותנה, הוצאת הבוטנים ועירום חבילות החציר עם תום העונה.
שם גם התוודע למכונות החקלאיות לקטפות, למחרשות ולמזרעה ולמד את רזי הפעלתן. ידע זה שימש אותו גם בעת שעבד במוסך הקיבוץ ובתיקון המכונות החקלאיות.
לאחר מכן ובמשך שנים ארוכות היה אבישי נהג של משאיות ציוד כבד באמבר ולאחר מכן בעמק חפר. על גבי המשאיות הוא חרש את כבישי הארץ וממרום מושב הנהג למד להכיר את נופיה.
אבישי היה איש רציונלי הרואה את הדברים כפשוטם, אינו מסבך ואינו מסובך, פותר בעיות מבלי לעשות מכך עניין, בעל תבונת כפיים אין סופית, יוצר כבוד והערכה בעיני כל מי שעבד ונפגש איתו.
בשנות עבודתו האחרונות עבד כחצרן ולקח על עצמו גם את תיקון האופניים. בידי הזהב ובתבונת הכפיים שלו יכול היה להתגבר על כל בעיה.
את מירי פגש אבישי בבית ההבראה של הקיבוץ הארצי בנווה שאנן שבחיפה. מיר, אז קומונרית בשנת י,ג בקן השומר הצעיר בחיפה עובדת לפרנסתה מדי פעם בבית ההבראה. אבישי, היה באותה תרופה נהג של בתי ההבראה של התנועה. מירי מבחינה בבחור השחרחר יפה התואר מחזיק בידו גור חתולים אפור יפהפה, נשבית בקסמו ומשם נקשרות דרכיהם. מיד עם תום שירותה הצבאי התחתנו ובנו ביתם ביקום.
המשפחה התרחבה ונולדו ארבעה ילדיהם, יפתח, גלעד יודפת ואפרת שלימים התחתנו והקימו משפחות של עצמם והולידו להוריהם 9 נכדים ונכדות.
לפני כעשר שנים נפלה על המשפחה הידיעה הקשה על דבר מחלתו של אבישי. מראש ידעו כי זו מחלה חשוכת מרפא ושנותיו של אבישי ספורות, אך איש מהם לא שיער את הסבל שיבוא עם השנים, מגבלות התפקוד, הירידה בעצמאות, הקרב על כל נשימה ונשימה, העולם המצטמצם לאורכו של צינור מכונת מחולל החמצן.
רק בימים האחרונים, ביחד עם ההשלמה עם מצבו בא גם השקט. הראיות הכאובות מתרחבות מאפשרות ימים אחרונים של חסד ופרידה מכל אהוביו הסובבים אותו ועומדים לצדו גם ברגעיו האחרונים.
למירי, יפתח, גלעד, יודפת ואפרת, לבני המשפחה ולנכדים. זכרו ונצרו את הימים הטובים ואת רגעי החסד האחרונים.
יהי זכרו ברוך
דברי הספד / חגית רז
חסר רכיב