חסר רכיב

קמחי יחזקאל

קמחי יחזקאל
-
17/12/1918-9/5/1994
מקום לידהפולין
מקום פטירהקיבוץ יקום


יחזקאל קמחי
את יחזקאל הכרתי בבית ספר "תרבות" בסטולין, עיירתנו שאיננה עוד. למדנו באותה כיתה ולא אחת הזדמנתי לביתו להכנת שעורי בית ביחד.
הבית של יחזקאל היה ספוג תורה לדעת. אביו של יחזקאל ר' אלתר מוצ'ניק ז,ל, היה המורה שלנו ללימודי יהדות, בר אוריין, תלמיד חכם מלא ידיעות כרימון, איש האסכולה הקודמת, שבה היו יוצאי ישיבות אמונים גם על לימודים חיצוניים, שפות זרות וכו'. בית הספר שלנו היה ידוע כמעולה ברמתו הלימודית, בשל מוריו הטובים. בין היתר הורה יעקב שניידר ז"ל אביו של ח"כ יוסי שריד שזכה לעלות ארצה וכיהן כמנהל משרד החינוך.
יחזקאל ואחיו התאום צבי, הצטיינו בדבקותם לתחביבים שהפכו ברבות הימים למקצועותיהם. צבי התמסר למכניקה, פיזיקה וכדומה. הוא גם זכה לעלות ארצה אחרי המלחמה, הקים משפחה והיה עובד מצטיין בתע"ש, הכניס חידושים והמציא דברים בשטח הביטחון ואף זכה לשבחים אחרי מותו.
ואילו יחזקאל, התחיל לצייר מאז ילדותו הצעירה. דומה כי בכל אשר מצא פיסת נייר קישט בעפרונו כיד הדמיון הטובה עליו. היה לו חוש מיוחד לצבע כמו למשל צבע מים, צבעי שמן ככל שמצא ושידו השיגה. ניתן לומר שכבר אז לפני ששים שבעים שנה ראו בו כולם- צייר והוא ללא כל השכלה פורמלית בתחום אלא, איש שניחן בכשרון מלידה. אנו ניצלנו את כישרונו למטרות מעשיות. כיוון שהיינו פעילים באיסוף כספים לקק,ל, היה יחזקאל ממלא את הביתן של השומר הצעיר "בבזקים" בציוריו, שנמכרו בקלות.
עברו שנים, תהפוכות הגורל הפרידו בינינו. אני עליתי ארצה ויחזקאל נקלע לעמקי רוסיה במלחמת העולם השנייה. גם שם עסק הבה בציור, ושם גם מצא את לחמו. בדרך זו, לפי השמועה, עבר תקופת זמן בבית חולים גדול, שם צייר עבור הרופאים את פני גוף האדם בשעת ניתוחים.
בהגיעו ארצה, לאחר נדודים תלאות ומחלות הוא עגן ביקום.
טרדות הזמן הרחיקו בינינו. נפגשנו לעתים רחוקות. בדרך נס הגיעו לארץ כ 20 חברים מבני כיתתנו בבית הספר, ואנו ערכנו מפגשים שבהם השתתף גם יחזקאל.. את יום הולדתו ה – 70 ציינו בבית מרדכי רוזמן חברנו, בקיבוץ העוגן.
שנים רבות עבד יחזקאל בספריית הפועלים כמאייר ומצייר עטיפות ספרים. שם הוא היה אהוב ומוערך מאד על ידי אברהם שלונסקי, שהיה העורך הראשי וגם ברטה ויעקב חזן. הם נטו לו חיבה גם בשל עממיותו וזיקתו ליידיש.
יחזקאל היה מקובל כצייר אבסטרקט, הציג בתערוכות בארץ ובחו"ל. הוא לא הסתפק בהישגיו ותמיד שאף ליותר. את רב ימיו עבר בצניעות ובפשטות. לא זכה להקים משפחה וסבל ממחלות ומיחושים שפקדו אותו בשנים האחרונות. בפגישות המקריות המעטות שהיו לי אתו התרפק תמיד על העבר והעלה זיכרונות. חבל, מה חבל שאיש ברוך כישרונות זה לא הגיע אל אשר שאף.
חבל על דאבדין
דברי הספד / משה גל
ידיד נעורים בן העיירה סטולין
יחזקאל קמחי    ז"ל  (17.12.1918    18.5.1994)
שלום יחזקאל. חודש ימים כבר עבר ואפילו לא הספקנו להיפרד. בפעם האחרונה שנפגשנו אני לא ממש בטוח שהכרת אותי. גופך עוד היה כאן אבל הנפש כבר ריחפה בעולמות אחרים.
הנסיון לצייר את דמותך תמיד מחזיר אותנו את אותן שעות, בדרך כלל לאחר חצות, בהן היינו משוחחים בדברים להם קראת "ברומו של עולם".
חצר הקיבוץ דוממת ואפלה, כולם ישנים, רק אצלך על המרפסת האור עוד דולק.
שתי דפיקות על הדלת ואז שומעים את הצעקה מבפנים:   " תיכנסו!".
אחר כך מוזגים שתייה – יש רק שתי אפשרויות, תה או נס קפה (בלי חלב).
פוליטיקה היתה משמשת אותך כמבוא אל הנושאים שבאמת אהבת.
"מה הם מלמדים אתכם במוסד? היית שואל בקול, ומסכם בייאוש: "רק על מלמדים אתכם ולא את.
"ובאותה תנופה היית מתנדב להשלים את החסר: "על אורי צבי גרינברג שמעת?  לא שמעת!" וכבר היית שולף את הספר כדי להדגים ולהסביר.
אחר כך מתחלפים הנושאים זה בזה: הסטוריה, פילוסופיה, תנ"ך וספרות. עד שהיית מגיע אל הנושא האהוב עליך מכל – אומנות.
אופיינית לגישתך היא הדרך בה דיברת על ציוריך. מעולם לא אמרת – "תראה, או "תסתכל" אלא, ,תרגיש" ו "תחוש".
בציוריך ורישומך היה איזה שהוא פיוט עצוב, כעין טביעת אצבע של תוויות העבר. הניגוד שבין האור והצל, פיתולי שורשים שרופים ועצי הזית, היו תמיד מקור השראה בשבילך. האמן סופג ומנסה להבין, ויחד עם זאת להעביר גם את רשמיו.
הרבה קהל לדברים  שאהבת לא היה לך במקום. אך לאלה מאתנו שזכו להשתתף בהווייתך, זהו מטען רוחני שיישאר עמנו תמיד. בשבילנו היית אי-של-תרבות ודוגמה לניסיון לחיות לאורם של רעיונות נשגבים ודברים שהם מעבר לשגרה ולתלם היומיומי.
את הציור שלך ניתן לתאר כניסיון לגבש סגנון ומחשבה שישלבו את החוויה היהודית שהבאת מאירופה יחד עם הנוף הארץ-ישראלי, כל זאת במסגרת האתגרים שהציבה האמנות המודרנית. הניסיון הזה הוליד ציור מקורי שהוא ממאפייני התקופה בה פעלת.
יחזקאל,
היית הומניסט ואוהב אדם. נזכור אותך ככזה וכך נישא את רוח דמותך.
תודה על הזכרונות.
דברי הספד / אבישי בלושטיין,
שלמה אברהמוב

חסר רכיב