חסר רכיב

פרנקל נורית

פרנקל נורית
-
17/5/1925-20/7/2005
מקום לידההולנד
מקום פטירהקיבוץ יקום
בן/בת זוגאלפרד - ציפי
בן זוגציפי פרנקל


נורית פרנקל
נורית נולדה בתאריך 17 למאי 1925, להוריה מוריס ואנה, בעיר אמסטרדם בהולנד. המשפחה עסקה בבנקאות ולא חסרה דבר.
במהלך מלחמת העולם השנייה הוסתרה נורית עם אחותה הקטנה בבית איכרים. הוריה ואחת מאחיותיה ניספו במלחמה ואילו היא ועוד שתיים מאחיותיה שרדו.
בשנת 1936 עלתה נורית לארץ באניית המעפילים בירייה. האנגלים עצרו את העולים והכניסו אותם למחנה המעצר בעתלית. בעזרת מכר של המשפחה שהיה נגיד בנק לאומי שוחררה נורית ממחנה המעצר והגיעה לקיבוץ הזורע, שם שהו באותה עת רבים מחבריה הולנדים. שם גם הכירה נורית את ציפי וביחד אתו ועם קבוצה גדולה של חברים עברו לקיבוץ ארץ ישראלי ד' (יקום) בחדרה.
נורית הצטרפה לפלוגת החברים הראשונה כאשר הקיבוץ עלה על הקרקע. בתחילה הם גרו בשפיים ובכל יום נסעו לעבוד בפרדס ובזיפזיף, עד ליום בו עברו לגור בנקודת הקבע, בקיבוץ יקום.
בשנים הראשונות עבדה נורית במטבח, כמטפלת חולים, ובתקופה קצרה אף מטפלת בבית ילדים. אך, את מקומה מצאה כאשר נכנסה לתפקיד של אחראית על קבוצות המתנדבים בקיבוץ.בטיפול במתנדבים השקיעה נורית את כל אונה ומרצה. היא ראתה בכך שליחות והזדמנות להביא את שם ישראל בכלל והקיבוץ בפרט למודעות בעולם הרחב. היא ראתה חשיבות רבה ביותר בכך שאותם אנשים המגיעים אלינו מכל קצווי העולם ישובו לביתםעם מסר של הערכה ואהבה לישראל ולקיבוץ או, כפי שהיא כתבה בעתון "בבית" "חשוב לנו לחיות עם מתנדבים מאושרים בקיבוץ, אשר יזכרו אותנו כידידים ואת התקופה ששהו אצלנו כחוויה חיוביתובלתי שגרתית, לאחר שיעזבו". והיא מוסיפה ,בשטח ההסברה אין אנו עושים מספיק, בעיות ישראל מסובכות ואינן מובנות לאדם שאינו מפה. אנו צריכים לחשוב על תכנית הסברה מקפת יותר, התדמית העצמית שלנו חשובה לנו מאד.
מתוך גישה זו דאגה נורית לכך שמעבר לתנאי מגורים נאותים יקבלו המתנדבים גם הרצאות, טיולים ברחבי הארץ, סיור בבית התפוצות, מסיבות, אירוח בבתי חברים ועוד. קבוצות של מתנדבים יהודים אף זכו ללימודי עברית. ביוזמתה ובשיתוף המתנדבים עצמם טופח אזור המתנדבים והפך להיות "כפר המתנדבים" עם צריפים צבועים, מועדון וטיפוח חיי חברה שלהם.
לא תהיה זאת הגזמה אם נאמר כי הטיפול בקבוצות המתנדבים היה פרוייקט חיים של נורית.
בשנת 1976 הוזמנה נורית על ידי קבוצת מתנדבים לשוויץ, שם נתבקשה לעבור במקומות שונים כמו - בתי מלון, כנסיות ובתי ספר על מנת לספר על ישראל ועל הקיבוץ. וכך כתבה במכתבה לחברי הקיבוץ :לאחר התלבטות קשה השלמתי עם גורלי והפכתי למרצה בענייני הקיבוץ". בעקבות אותו ביקור החליטה קבוצת מתנדבים שהיתה ביקום להקים את "חוג ידידי יקום וישראל" שמטרתו היתה שמירת קשר, אירוח חברי יקום שיבקרו בשוויץ, ובעת צרה או מלחמה לתמוך בקיבוץ ובישראל על ידי עזרה על פי הצורך.
אהבה נוספת של נורית היתה המוזיקה ובעיקר הנגינה. שנים רבות היא ניגנה באבוב שכידוע הוא כלי נגינה מיוחד וקשה, בנוסף, ניגנה על מנדולינה והייתה ממקימות תזמורת המנדולינות של המוסד החינוכי.
נורית וציפי הקימו את משחתם ביקום. כאן נולדו גם ילדיהם גדי, ניתאי והדס. למרות שנורית לא באה מרקע תנועתי ותמיד היתה קצת יוצאת דופן במציאות הקיבוצית של אותן שנים, אהבה נורית את את הקיבוץ, התגאתה בו ובחיי הקיבוץ דבר שהתקף בדרך בה רצתה להציג את הקיבוץ והארץ בפני מתנדבים ודרכם אל העולם כולו.
בעשר השנים האחרונות הלכה והשתלטה עליה מחלה קשה ולאחר מותו של ציפי עברה נורית לבית אשל, שם גם סיימה את חייה כשהיא מוקפת בצוות המטפל המסור ובבני משפחתה.
יהי זכרך ברוך

חסר רכיב